פרק לו
והנה מודעת זאת מארז"ל: שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
והנה לא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה, כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה.
אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד, וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם. וגם עתה כן הוא לפניו ית'.
רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית'. שמקבלים ע"י לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו ית'.
כדכתיב: "כי לא יראני האדם וחי". וכדפי' רז"ל: שאפי' מלאכים הנק' חיות אין רואין כו'.
וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית', עד שנברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש.
והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחשך כפול ומכופל, עד שהוא מלא קליפות וס"א - שהן נגד ה' ממש לומר: אני ואפסי עוד.
והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים - הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'.
אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון. שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית', כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עז. ויתרון אור מן החשך, מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם ע"י לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור א"ס ב"ה שלא יבטלו במציאות.
ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקרא עוז וכח. וכמארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא. שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש. כדכתיב "ולא יכנף עוד מוריך".
[פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש]
"והיו עיניך רואות את מוריך". וכתיב: "כי עין בעין יראו וגו'". וכתיב: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'".
ונודע שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו:
הגהה
(וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל):