ומ"ש רז"ל: שת"ת כנגד כולם - היינו מפני שת"ת היא בדבור ומחשבה שהם לבושים הפנימי' של נפש החיונית.
וגם מהותן ועצמותן של בחי' חב"ד מקליפת נוגה שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש, כשעוסק בתורה בעיון ושכל.
ואף שמהותן ועצמותן של המדות חג"ת כו' לא יכלו להם הבינונים להפכם לקדושה - היינו משום שהרע חזק יותר במדות מבחב"ד, מפני יניקתן שם מהקדושה יותר כידוע לי"ח:
זאת ועוד אחרת והיא העולה על כולנה במעלת עסק ת"ת על כל המצות, ע"פ מ"ש לעיל בשם התיקוני': דרמ"ח פיקודין הן רמ"ח אברי' דמלכא.
וכמו באדם התחתון ד"מ אין ערוך ודמיון כלל בין החיות שברמ"ח איבריו לגבי החיות שבמוחין, שהוא השכל המתחלק לג' בחי' חב"ד.
ככה ממש ד"מ, להבדיל ברבבות הבדלות לאין קץ, בהארת אור א"ס ב"ה המתלבשות במצות מעשיות לגבי הארת אור א"ס שבבחי' חב"ד שבחכמת התורה, איש איש כפי שכלו והשגתו.
ואף שאינו משיג אלא בגשמיות - הרי התורה נמשלה למים שיורדים ממקום גבוה כו', כמ"ש לעיל.