ולא שדביקות המחשבה ושכל האדם בו ית', היא מצד עצמה למעלה מדביקות קיום המצות מעשיות בפועל ממש. כמ"ש לקמן.
אלא מפני שזהו ג"כ רצונו ית', לדבקה בשכל ומחשבה וכוונת המצות מעשיות, ובכוונת ק"ש ותפלה ושאר ברכות.
והארת רצון העליון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו, היא גדולה לאין קץ, למעלה מעלה מהארת רצון העליון המאירה ומלובשת בקיום המצות עצמן, במעשה ובדבור, בלי כוונה.
כגודל מעלת אור הנשמה על הגוף. שהוא כלי ומלבוש הנשמה, כמו גוף המצוה שהוא כלי ומלבוש לכוונתה.
ואף שבשתיהן, במצוה ובכוונתה, מלובש רצון אחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום שינוי וריבוי ח"ו. ומיוחד במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד.
אף על פי כן ההארה אינה שוה בבחינת צמצום והתפשטות:
הגה"ה (וכמ"ש בע"ח: שכוונת המצות ותלמוד תורה, היא במדרגת אור.
וגוף המצות, הן מדרגות ובחי' כלים. שהם בחי' צמצום.
שע"י צמצום האור, נתהוו הכלים. כידוע לי"ח):
ונחלקת גם כן לארבע מדרגות:
כי גוף המצות עצמן ממש, הן ב' מדרגות. שהן:
מצות מעשיות ממש.
ומצות התלויות בדבור ומחשבה.
כמו תלמוד תורה, וק"ש, ותפלה, וברכת המזון, ושאר ברכות.
וכוונת המצות לדבקה בו ית', שהיא כנשמה לגוף, נחלקת ג"כ לשתי מדרגות.
כמו שתי מדרגות הנשמה שהן בגוף החומרי, שהן חי ומדבר.