פרק מ
אך כל זמן שלא חזר ולמד דבר זה לשמה, אין לימודו עולה אפי' בי"ס המאירות בעולם היצירה והעשיה.
כי הספירות הן בחי' אלהות, ובהן מתלבש ומתייחד אור א"ס ב"ה ממש, ובלא דחילו ורחימו לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה', כמ"ש בתיקונים.
רק לימודו עולה להיכלות ומדורין, שהן חיצוניות העולמות, שבהן עומדים המלאכים.
וכמ"ש הרח"ו ז"ל בשער הנבואה, פ"ב: שמהתורה שלא בכוונה, נבראים מלאכים בעולם היצירה. ומהמצות בלי כוונה, נבראים מלאכים בעולם העשייה. וכל המלאכים הם בעלי חומר וצורה.
אבל תורה שלא לשמה ממש, כגון להיות ת"ח וכה"ג - אינה עולה כלל למעלה, אפי' להיכלות ומדור המלאכים דקדושה.
אלא נשארת למטה בעוה"ז הגשמי, שהוא מדור הקליפות:
הגה"ה (כמ"ש בזהר ח"ג דף ל"א ע"ב, ודף קכ"א עמוד ב', עי' שם: ההיא מלה סלקא ובקעא רקיעין כו' ואתער מה דאתער אי טב טב כו' ע"ש.
ודף ק"ה ע"א: מלה דאורייתא אתעביד מיניה קלא וסליק כו'.
וד' קס"ח ע"ב: קלין דאורייתא וצלותא בקעין רקיעין כו'):
וכמ"ש בזהר, על פסוק: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.
דאפילו עמלא דאורייתא, אי עביד בגין יקריה כו'.
וז"ש: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, פי' שלא נשאר למטה בעוה"ז.