אך אמנם אמרו רז"ל: "לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל".
לכן יתכוין ליחד ולדבקה בו ית', מקור נפשו האלהית ומקור נפשות כל ישראל, שהוא רוח פיו ית'.
הנק' בשם שכינה, על שם ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין להחיותן ולקיימן.
והיא היא המשפעת בו כח הדבור הזה שמדבר בדברי תורה או כח המעשה הזה לעשות מצוה זו.
ויחוד זה הוא ע"י המשכת אור א"ס ב"ה למטה, ע"י עסק התורה והמצות, שהוא מלובש בהן.
ויתכוין להמשיך אורו ית' על מקור נפשו ונפשות כל ישראל, לייחדן.
וכמ"ש לקמן פי' יחוד זה באריכות ע"ש.
וזהו פי': "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל":
הגהה
(וגם על ידי זה, יתמתקו גם כן הגבורות בחסדים ממילא, בהתכללות המדות ויחודם, על ידי גילוי רצון העליון ב"ה המתגלה למעלה. באתערותא דלתתא, הוא גילויו למטה, בעסק התורה והמצוה שהן רצונו ית'.
וכמ"ש באדרא רבא ובמשנת חסידים מסכת א"א פ"ד: שתרי"ג מצות התורה נמשכות מחיוורתא דא"א, שהוא רצון העליון, מקור החסדים):