ועוד זאת יזכור, כי כמו שבמלך בשר ודם עיקר היראה היא מפנימיותו וחיותו ולא מגופו, שהרי כשישן אין שום יראה ממנו.
והנה פנימיותו וחיותו אין נראה לעיני בשר רק בעיני השכל, על ידי ראיית עיני בשר בגופו ולבושיו, שיודע שחיותו מלובש בתוכם.
וא"כ, ככה ממש יש לו לירא את ה' ע"י ראיית עיני בשר בשמים וארץ וכל צבאם אשר אור א"ס ב"ה מלובש בהם להחיותם:
הגה"ה
(וגם נראה בראיית העין, שהם בטלים לאורו ית', בהשתחוואתם כל יום כלפי מערב בשקיעתם.
כמארז"ל: ע"פ, "וצבא השמים לך משתחוים", שהשכינה במערב, ונמצא הילוכם כל היום כלפי מערב הוא דרך השתחוואה וביטול.
והנה גם מי שלא ראה את המלך מעולם ואינו מכירו כלל, אעפ"כ כשנכנס לחצר המלך ורואה שרים רבים ונכבדים משתחוים לאיש א', תפול עליו אימה ופחד):
ואף שהוא ע"י התלבשות בלבושים רבים, הרי אין הבדל והפרש כלל ביראת מלך בשר ודם, בין שהוא ערום ובין שהוא לבוש לבוש אחד ובין שהוא לבוש בלבושים רבים.
אלא העיקר הוא ההרגל להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד להיות קבוע בלבו ומוחו תמיד אשר כל מה שרואה בעיניו השמים והארץ ומלואה הכל הם לבושים החיצונים של המלך הקב"ה, וע"י זה יזכור תמיד על פנימיותם וחיותם.
וזה נכלל ג"כ בלשון אמונה שהוא לשון רגילות שמרגיל האדם את עצמו כמו אומן המאמן ידיו וכו'.
וגם, להיות לזכרון תמיד, לשון חז"ל: "קבלת עול מלכות שמים", שהוא כענין: "שום תשים עליך מלך" כמ"ש במ"א וכו'.
כי הקב"ה מניח את העליונים והתחתונים, ומייחד מלכותו עלינו וכו'. ואנחנו מקבלים וכו'.
וזהו ענין ההשתחוואות שבתפלת י"ח אחר קבלת עול מלכות שמים בדבור בק"ש, לחזור ולקבל בפועל ממש במעשה וכו'. כמ"ש במ"א: