פרק מד

והנה כל מדרגת אהבה מב' מדרגות אלו, אהבה רבה ואהבת עולם, נחלקת לכמה בחי' ומדרגות לאין קץ, כל חד לפום שיעורא דיליה.

כמ"ש בזה"ק ע"פ ""נודע בשערים בעלה", דא קב"ה, דאיהו אתידע ואתדבק לכל חד, לפום מה דמשער בלביה וכו'".

ולכן נקראים דחילו ורחימו: "הנסתרות לה' אלהינו", ותורה ומצות הן "הנגלות לנו ולבנינו לעשות כו'".

כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו, בקיום כל התורה ומצות בבחי' מעשה, משא"כ בדחילו ורחימו, שהם לפי הדעת את ה' שבמוח ולב, כנ"ל.

אך אחת היא אהבה, הכלולה מכל בחי' ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם, והיא שוה לכל נפש מישראל, וירושה לנו מאבותינו.

והיינו מ"ש הזהר ע"פ: ""נפשי אויתיך בלילה וגו'" (ישעיה כו, ט) "דירחים לקב"ה^[1] רחימותא דנפשא ורוחא^[2], כמה דאתדבקו אילין בגופא^[3] וגופא רחים לון^[4] וכו'".

וז"ש: "נפשי אויתיך", כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים, לכך "אויתיך".

פי' שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו, וכשהוא חלש ומעונה, מתאוה ותאב שתשוב נפשו אליו.

וכן כשהוא הולך לישן, מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו.

כך אני מתאוה ותאב, לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים, להמשיכו בקרבי, ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה. דאורייתא וקב"ה כולא חד.

כמ"ש הזהר שם, "דבעי בר נש^[5], מרחימותא דקב"ה^[6], למיקם בכל לילא^[7] לאשתדלא בפולחניה^[8] עד צפראה^[9] כו'".