פרק מח

והנה, כאשר יתבונן המשכיל, בגדולת אין סוף ברוך הוא, כי כשמו כן הוא. אין סוף, ואין קץ ותכלית כלל, לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך ברצונו הפשוט. ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד.

ואילו היתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף ברוך הוא בלי צמצומים, רק כסדר המדרגות, ממדרגה למדרגה בדרך עלה ועלול, לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה, בבחי' גבול ותכלית. מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה. וכן בין כל רקיע לרקיע. וכן עובי כל רקיע ורקיע.

ואפילו עולם הבא וגן עדן העליון, מדור נשמות הצדיקים הגדולים,^[1] והנשמות עצמן^[2], ואין צריך לומר המלאכים, הן בבחינת גבול ותכלית.

כי יש גבול להשגתן באור אין סוף ברוך הוא, המאיר עליהן בהתלבשות חכמה בינה דעת כו'. ולכן יש גבול להנאתן, שנהנין מזיו השכינה, ומתענגין באור ה'.

כי אין יכולין לקבל הנאה ותענוג בבחינת אין סוף ממש, שלא יתבטלו ממציאותן ויחזרו למקורן.