וככה ממש עד"מ, א"ס ב"ה ממלא כל עלמין להחיותם.
ובכל עולם יש ברואים לאין קץ ותכלית, רבוא רבבות מיני מדרגות מלאכים ונשמות כו'.
וכן ריבוי העולמות אין לו קץ וגבול, "גבוה על גבוה כו'".
והנה מהותו ועצמותו של א"ס ב"ה שוה בעליונים ותחתונים, כמשל הנשמה הנ"ל.
וכמ"ש בתיקונים, ד"איהו סתימו דכל סתימין".
פי' דאפי' בעלמין סתימין דלעילא, הוא סתום ונעלם בתוכם, כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים.
כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אפי' בעולמות עליונים.
ונמצא כמו שמצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש.
וההבדל שבין עולמות עליונים ותחתונים, הוא מצד המשכת החיות אשר א"ס ב"ה ממשיך ומאיר בבחי' גילוי מההעלם.
[שזה אחד מהטעמים שההשפעה והמשכות החיות מכונה בשם אור עד"מ]
להחיות העולמות והברואים שבהם.
שהעולמו' העליוני' מקבלים בבחי' גילוי קצת יותר מהתחתוני'.
וכל הברואי' שבהם מקבלים כל א' כפי כחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחי' המשכה הפרטית, אשר א"ס ב"ה ממשיך ומאיר לו.
והתחתונים אפי' הרוחניים אינם מקבלים בבחי' גילוי כ"כ, רק בלבושים רבים אשר א"ס ב"ה מלביש בהם החיות והאור אשר ממשיך ומאיר להם להחיותם.
וכ"כ עצמו וגברו הלבושים אשר א"ס ב"ה מלביש ומסתיר בהם האור והחיות עד אשר ברא בו עוה"ז החומרי והגשמי ממש, ומהווהו ומחייהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו אור המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים הרבים והעצומים המעלימים ומסתירי' האור והחיות עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיות רק דברים חומריים וגשמיים ונראים מתים.
אך בתוכם יש אור וחיות המהוה אותם מאין ליש תמיד שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו.
ואור זה הוא מא"ס ב"ה, רק שנתלבש בלבושים רבים.
וכמ"ש בע"ח שאור וחיות כדור הארץ החומרי הנראה לעיני בשר הוא ממלכות דמלכות דעשיה ובתוכה מלכות דיצירה:
בדפוסים הקודמים הי' כתוב "מלכות דמלכות דעשיה" .
ונ"ל דצ"ל "מלכות דיצירה".
וכ"ה באגה"ק סי' כ"ה המתחיל להבין אמרי בינה כו'.
נמצא לפנינו גוף כתי"ק].
וכו'.
עד שבתוך כולן י"ס דאצילות המיוחדות במאצילן א"ס ב"ה: