והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל, והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו - שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז, רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.
והנה, מלבד שא"א כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו, שהוא ממקרי הגוף, על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ. אף גם זאת לא בדעת ידברו.
מאחר שהם מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יודע כל היצורים שבעוה"ז השפל, ומשגיח עליהם, וע"כ אין ידיעתו אותם מוסיפה בו ריבוי וחידוש, מפני שיודע הכל בידיעת עצמו, הרי כביכול מהותו ועצמותו ודעתו הכל א'.
וז"ש בתקונים תיקון נ"ז: "דלית אתר פנוי מיניה, לא בעילאין ולא בתתאין".
ובר"מ פ' פנחס: "איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו'. איהו סוכ"ע כו' ולית מאן דנפיק מרשותי' לבר. איהו ממכ"ע כו'. איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה, עילא ותתא, ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו, עכ"ל.
ור"ל: "לית מאן דתפיס בי'", שאין מי שיתפוס בהשגת שכלו, מכל שכלים העליונים, במהותו ועצמותו של הקב"ה. כמ"ש בתקונים: "סתימא דכל סתימין, ולית מחשבה תפיסא בך כלל".
וגם בתחתונים, אע"ג דאיהו ממכ"ע, אינו כנשמת האדם תוך גופו שהיא נתפסת תוך הגוף, עד שמתפעלת ומקבלת שינויים משינויי הגוף וצערו, מהכאות או קרירות או חמימות האש וכיוצא.
משא"כ בהקב"ה, שאינו מקבל שום שינוי משינויי עוה"ז, מקיץ לחורף ומיום ללילה.
כדכתיב: "גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר". לפי שאינו נתפס כלל תוך העולמות אע"ג דממלא לון.