וביאור הענין, כנודע ממאמר אליהו:
"אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, וקרינן להון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו'.
אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת מבין ולא בבינה ידיעא וכו'".
וכל הי' ספירות, נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה.
כי היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד, מרמזת לחכמתו ית', שהיא בבחי' העלם והסתר, קודם שבאה לבחי' התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה.
(והקוץ שעל היו"ד, רומז לבחי' רצון העליון ב"ה, שלמעלה מעלה ממדרגת בחי' חכמה עילאה, כנודע).
ואחר שבאה לבחי' התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין, נכללת ונרמזת באות ה"א.
שיש לה בחי' התפשטות לרוחב, המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה, וגם לאורך, המורה על בחי' ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין.
ואח"כ, כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין - וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו על דרך משל - נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה.
כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה.
וגם המשכה זו היא ע"י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש שבפסוק "לך ה' הגדולה וכו'" עד "לך ה' הממלכה וכו'" ולא עד בכלל.
כי מדת מלכותו ית' נק' בשם דבר ה'.
כמ"ש "באשר דבר מלך שלטון".
ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הוי'.
כי פנימי' ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון וכו'.
וגם הברת הה"א היא בחי' הבל לבד כמ"ש אתא קלילא דלית בה מששא.
ואף שאין לו דמות הגוף ח"ו?
אך דברה תורה כלשון בני אדם.
בשגם שגם דבר ה' כ"ב אותיות המתחלקות לה' חלקי המוצאות ובהן נברא כל היצור.
(וכמ"ש בלק"א ח"ב פי"א, ביאור ענין אותיות אלו).