וזהו "צדק לפניו יהלך". "לפניו" הוא מלשון "פנימיות". ו"יהלך" הוא מלשון "הולכה". שמוליך את פנימית הלב לה'.
ואחר כך, "ישים לדרך ה' פעמיו". כמ"ש, "והלכת בדרכיו". "אחרי ה' אלהיכם תלכו". בכל מעשה המצות, ות"ת כנגד כולן.
שכולן עולין לה', על ידי פנימית הלב, ביתר שאת ומעלה מעלה. מעלייתן לה' ע"י חיצונית הלב, הנולד מהתבונה והדעת לבדן, בלי הארת פנים מלמעלה, אלא בבחינת הסתר פנים.
כי אין הפנים העליונים מאירים למטה, אלא באתערותא דלתתא, במעשה הצדקה הנקרא "שלום".
וז"ש "פדה בשלום נפשי". "נפשי" דייקא.
וזהו ג"כ הטעם שנקרא הצדקה "שלום". לפי שנעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כמארז"ל.
דהיינו על ידי פדיון נפשותיהן, הם חלק ה' ממש, מידי החיצונים.
ובפרט צדקת א"י, שהיא צדקת ה' ממש. כמ"ש "תמיד עיני ה' אלהיך בה". "והיו עיני ולבי שם כל הימים".
והיא שעמדה לנו, לפדות חיי נפשנו, מעצת החושבים לדחות פעמינו. ותעמוד לנו לעד, לשום נפשנו בחיים אמיתים, מחיי החיים. לאור באור החיים. אשר "יאר ה' פניו אתנו" סלה. אכי"ר: