פרק ה
ויעש דוד שם. (שמואל ב ח, יג)
ופי' בזוה"ק: משום שנאמר: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כו'". (שמואל ב ח, טו)
בכה ר"ש ואמר: "מאן עביד שמא קדישא בכל יומא?
מאן דיהיב צדקה למסכני כו'".
ויובן בהקדים מאמר רז"ל: ע"פ: "כי ביה ה' צור עולמים". (ישעיהו כו, ד)
"בה' נברא עוה"ז, ביו"ד נברא עוה"ב". (חגיגה י, א)
פי', שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים, ונהנין מזיו השכינה, המאיר בג"ע עליון ותחתון הוא:
שמתענגים בהשגתם והשכלתם. שמשכילים ויודעים ומשיגים, איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה, בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם. להבין ולהשיג איזה השגה. כאו"א לפי מדרגתו ולפי מעשיו.
ולכן נקרא: "עולם הבא" בשם: "בינה", בזוה"ק.
והשפעה זו נמשכת מבחי' ח"ע, שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה.
והוא קדמות השכל, קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה, רק עדיין הוא בבחי' העלם והסתר.
רק שמעט מזעיר שם זעיר שם, שופע ונמשך משם לבחינת בינה, להבין ולהשיג שכל הנעלם.
ולכן נקרא בשם: "נקודה בהיכלא" בזוה"ק.
וזו היא תמונת יו"ד של שם הוי' ב"ה.
ונקרא "עדן" אשר עליו נאמר: "עין לא ראתה כו'".
פי', כי הנה התהוות אותיות הדבור היוצאות מה' מוצאות הפה:
אינן דבר מושכל, ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו.
להוציא מבטא האותיות ע"י ההבל והקול המכה בהן, עפ"י דרך הטבע.
ולא על פי דרך השכל.
כגון השפתים עד"מ, שאותיות בומ"פ יוצאות מהן, אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבע חלקי שינויי ביטוי אותיות אלו, על פי שינויי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל אחד וקול אחד הפוגע בהן בשוה.
ואדרבה שינוי התנועות שבשפתים הוא, לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש, לבטא בשפתים כרצונה לומר: אות ב', או ו', או מ', או פ'.
ולא להיפך, שיהיה רצון הנפש וכונתה, לעשות שינוי תנועות השפתים כמו שהן מתנענעות עתה בביטויי ד' אותיות אלו.
וכנראה בחוש שאין הנפש מתכוונת ויודעת לכוין כלל שינוי תנועות השפתים בשינויים אלו.
ויותר נראה כן בביטוי הנקודות.
שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ - אזי ממילא נקמצים השפתים.
ובפתח - נפתחים השפתים.
ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל.
ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל, שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן.
אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת.
ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל: