והנה, "שופריה דיעקב, מעין שופריה דאדה"ר".

שתיקן חטא אדה"ר.

והיתה נשמתו ג"כ כלולה מכל הנשמות שבישראל, מעולם ועד עולם.

והיה מרכבה לתורה שלמעלה, שנק' בשם: "אדם ".

כמ"ש: "ועל דמות הכסא, דמות כמראה אדם וכו'".

וכמ"ש: "וזאת לפנים בישראל כו'".

אין "זאת" אלא תורה כו'.

שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא, הכלולה מכל הנשמות.

וזהו: "ויקרא לו אל אלקי ישראל".

אל לשון המשכת ההארה מאור א"ס ב"ה, מההעלם אל הגילוי, להאיר בבחי' גילוי בנשמתו.

וכמ"ש: "אל ה' ויאר לנו".

ואחריו כל ישרי לב, העוסקים בתורה ובמצות, מאיר אור ה' א"ס ב"ה בבחינת גילוי בנשמתם.

וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז, ההארה במוחם ולבם, הוא בשעת התפלה.

כמ"ש במ"א.