אך הענין הוא עד"מ, כמו שזורעין זרעים או נוטעין גרעין, שהשבולת הצומחת מהזרע והאילן ופירותיו מהגרעין, אינן מהותן ועצמותן של הזרע והגרעין כלל. כי מהותם ועצמותם כלה ונרקב בארץ.
וכח הצומח שבארץ עצמה [נ"א עצמו], הוא המוציא והמגדל השבולת והאילן ופירותיו.
רק שאינו מוציא ומגלה כחו לחוץ, מהכח אל הפועל, כי אם על ידי הזרע והגרעין שנרקבין בארץ, וכלה כל כחם בכח הצומח שבארץ, ונתאחדו והיו לאחדים.
וע"י זה מוציא כח הצומח את כחו אל הפועל, ומשפיע חיות לגדל שבולת כעין הזרע. אבל בריבוי הרבה מאד בשבולת אחת.
וכן פירות הרבה על אילן א'.
וגם מהותן ועצמותן של הפירות, מעולה בעילוי רב ועצום למעלה מעלה ממהותו ועצמותו של הגרעין הנטוע.
וכן כה"ג בפירות הארץ, הגדלים מזרעונין כעין גרעינין, כמו קשואים וכה"ג.
והכל הוא, מפני שעיקר ושרש חיות הפירות נשפע מכח הצומח שבארץ הכולל חיות כל הפירות.
והגרעינין הזרועים בארץ אינן אלא כעין אתערותא דלתתא, הנקראת בשם: "העלאת מ"נ" בכתבי האריז"ל: