אהוביי, אחיי, ורעיי, אשר כנפשי.
באתי כמזכיר, ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים.
ולפקוח עיני העורים, יביטו לראות.
להיות כל ישעם וחפצם ומגמתם, לכל בהם חיי רוחם, במקור מים חיים, חיי החיים, כל ימי חייהם, מנפש ועד בשר.
דהיינו, כל מילי דעלמא ועסקי פרנסה, לא יהיה כאלו דעבדין לגרמייהו.
ולא יהיה בית ישראל כעובדי עבודת גילולים, דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה.
כי: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" כתיב.
דהיינו, שגם בעניני ארץ, לא יפרידו [נ"א יפרדו] מאחד האמת ח"ו.
להעיד עדות שקר ח"ו, בק"ש ערב ובוקר, בעינים סגורות: "ה' אחד", בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת.
ובפקוח עיני העורים, (משלי כג, ה) "התעיף עיניך בו, ואיננו" ח"ו.
אך בזאת יאות לנו, להיות [נ"א בהיות] כל עסקינו במילי דעלמא לא לגרמייהו.
כי אם להחיות נפשות חלקי אלקות, ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם.
שבזה אנו מדמין הצורה ליוצרה, ה' אחד, אשר "חסד אל כל היום", חסד של אמת, להחיות העולם ומלואו בכל רגע ורגע.
רק שאשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה.