ע"כ אהוביי, אחיי, שימו נא לבבכם לאלה הדברים הנאמרים בקצרה מאד.
(ואם ירצה השם פה אל פה, אדבר בם בארוכה)
איך היות כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה.
כמ"ש רז"ל: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה".
ולא ארז"ל: [הל' מתנות עניים רפ"י. עי' הערת כ"ק אדמו"ר שאין כוונתו להגמרא שבת קלט, א] "ת"ת שקול כנגד גמ"ח", אלא בימיהם. שת"ת היה עיקר העבודה אצלם. וע"כ היו חכמים גדולים, תנאים ואמוראים.
משא"כ בעקבות משיחא, שנפלה סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים, שהיא בחי' עשיה - אין דרך לדבקה בה באמת, ולהפכא חשוכא לנהורא דילה [נ"א דיליה], כ"א בבחי' עשיה ג"כ, שהיא מעשה הצדקה.
כידוע למשכילים, שבחי' עשיה באלקות, היא בחי' השפעת והמשכת החיות למטה מטה, למאן דלית ליה מגרמיה כלום.
וכל הזובח את יצרו בזה, ופותח ידו ולבבו, אתכפיא ס"א. ומהפך חשוכא, לאור השי"ת, השוכן עלינו, בבחי' עשיה, בעקבות משיחא. ויזכה לראות[1]: עין בעין בשוב ה' ציון כו':