פרק טז
לאנשי ק' וכו':
אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי.
הנה לא נעלם ממני צוק העתים, אשר נתדלדלה הפרנסה. ובפרט הידועים לי ממחניכם, אשר מטה ידם בלי שום משען ומשענה, וממש לווים ואוכלים. ה' ירחם עליהם, וירחיב להם בצר, בקרוב.
ועם כל זה, לא טוב הם עושים לנפשם, לפי הנשמע. אשר קפצו ידם, הפתוחה מעודם עד היום הזה, ליתן ביד מלאה ועין יפה, לכל הצטרכות ההכרחיים, לדי מחסורי האביונים, נקיים, אשר עיניהם נשואות אלינו. ואם אנו לא נרחם עליהם ח"ו, מי ירחם עליהם?
"וחי אחיך עמך" כתיב! ולא אמרו, "חייך קודמין", אלא כשביד אחד קיתון של מים וכו'. שהוא דבר השוה לשניהם בשוה לשתות, להשיב נפשם בצמא.
אבל אם העני צריך לחם לפי הטף, ועצים וכסות בקרה, וכה"ג - כל דברים אלו, קודמין לכל מלבושי כבוד, וזבח משפחה, בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכב"ב.
ולא שייך בזה, "חייך קודמין", מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו של העני, שוה בשוה ממש. כדאיתא בנדרים דף פ'.