'אין פרץ''.
שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד, שיצא ממנו אחיתופל.
'ואין יוצאת'.
שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול, שיצא ממנו דואג האדומי.
'ואין צוחה'.
שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע, שיצא ממנו גחזי.
'ברחובותינו'.
שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים:
(ישעיהו מו, יב) "שמעו אלי אבירי לב, הרחוקים מצדקה".
רב ושמואל.
ואמרי לה, רבי יוחנן ורבי אלעזר.
חד אמר, כל העולם כולו נזונין בצדקה,
כל העולם כולו נזונין בצדקה - בצדקתו של הקדוש ברוך הוא, ולא בזכות שבידן:
והם נזונין בזרוע.
והם נזונין בזרוע - בזכות שבידם.
ובצדיקים משתעי קרא, וקרי להו, רחוקים מצדקתו של הקדוש ברוך הוא:
וחד אמר, כל העולם כולו נזונין בזכותם, והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין.
אינן נזונין - שאין להן כדי צרכיהם, ומתפרנסים בקושי:
כדרב יהודה אמר רב.
דאמר רב יהודה אמר רב, "בכל יום ויום, בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת.
'כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני.
וחנינא בני, די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'".
ופליגא דרב יהודה.
ופליגא דרב יהודה - דאיהו אמר, "אבירי לב", היינו רשעים:
דאמר רב יהודה, מאן "אבירי לב"?
גובאי טפשאי.
גובאי - שם אומה היא בבבל.
ובמסכת קדושין (פד, ב) אמרינן שהיו מן הנתינים:
אמר רב יוסף, תדע.
דהא לא איגייר גיורא מינייהו.
אמר רב אשי, בני מתא מחסיא, "אבירי לב" נינהו.
דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא, ולא קמגייר גיורא מינייהו:
שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא - שהיו נאספים שם ישראל באדר, לשמוע בהלכות הפסח, מדרש דרב אשי, ובאלול, לשמוע הלכות החג:
חתן אם רוצה לקרות וכו':
לא כל הרוצה וכו' - אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים, אין זה אלא גאוה, שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו:
למימרא דרבן שמעון בן גמליאל חייש ליוהרא, ורבנן לא חיישי ליוהרא?
והא איפכא שמעינן להו?
דתנן, "מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב, עושין.
מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין.
וכל מקום, תלמידי חכמים בטלים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם".
קשיא דרבנן אדרבנן?
קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל?
אמר רבי יוחנן, מוחלפת השיטה.
רב שישא בריה דרב אידי אמר, לעולם לא תחליף.
דרבנן אדרבנן לא קשיא.
ק"ש, כיון דכ"ע קא קרו, ואיהו נמי קרי, לא מיחזי כיוהרא.
הכא, כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה, ואיהו לא קא עביד, מיחזי כיוהרא.
דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא.
התם בכונה תליא מילתא, ואנן סהדי דלא מצי לכווני דעתיה.
אבל הכא, הרואה אומר, "מלאכה הוא דאין לו.
אמרי אינשי עבידתא הוא דלית ליה - הרואה אותו שאינו עושה מלאכה אינו מבין שמחמת תשעה באב הוא בטל, אלא אין לו מלאכה לעשות:
פוק חזי, כמה בטלני איכא בשוקא!":
פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא - אף בימי מלאכה:
מסכת ברכות פרק ג
משנה
מי שמתו מוטל לפניו.
מי שמתו כו' פטור מלקרות קריאת שמע - לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו.
והויא דומיא דחתן, דפטור משום טירדא דמצוה:
פטור מק"ש, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.
נושאי המטה, וחלופיהן,
וחלופיהן - שכן דרך שמתחלפין לשאת, לפי שהכל חפצין לזכות בו:
וחלופי חלופיהן.
את שלפני המטה,
את שלפני המטה - שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם:
ואת שלאחר המטה.
ושלאחר המטה - שנשאוהו כבר:
את שלפני המטה צורך בהם, פטורין.
שלפני המטה צורך בהם פטורים - אם צריכים לשאתו פטורים:
ואת שלאחר המטה, צורך בהם, חייבין.
ושלאחר המטה - אף אם צורך בהם חייבים.
הואיל שכבר יצאו ידי חובתן מן המת:
ואלו ואלו פטורים מן התפלה.
ואלו ואלו פטורין מן התפלה - דלאו דאורייתא היא.
ורבותינו פירשו, לפי שיש להם עוד שהות.
ולי נראה, שאין זה לשון פטור:
קברו את המת, וחזרו.
אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו.
לשורה - שהיו מנחמין את האבל, בהקף שורה סביבותיו, בשובם מן הקבר:
ואם לאו, לא יתחילו.
העומדים בשורה הפנימיים, פטורים.
והחיצונים, חייבים:
גמרא
"מוטל לפניו", אין. ושאינו מוטל לפניו, לא.
שאינו מוטל לפניו - כגון הוא בבית אחד, והמת בבית אחר:
ורמינהי, "מי שמתו מוטל לפניו, אוכל בבית אחר.
אוכל בבית אחר - דנראה כ"לועג לרש" וכו':
ואם אין לו בית אחר, אוכל בבית חבירו.
ואם אין לו בית חבירו, עושה מחיצה, ואוכל.
ואם אין לו דבר לעשות מחיצה, מחזיר פניו ואוכל.
ואינו מיסב ואוכל.
ואינו מיסב - כדרך המסובים, בחשיבות, על צדו השמאלית, ובמטה:
ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין.
ואינו מברך,
ואינו מברך - ואינו צריך לברך ברכת המוציא:
ואינו מזמן.
ואינו מזמן - אינו צריך לברך ברכת המזון: