צורת הדף באתר היברובוקס
ואין מברכין עליו,
ואין מברכין עליו - אין צריך שיברכו לו אחרים' בברכת הלחם:
ואין מזמנין עליו,
ואין מזמנין עליו - אין מצטרף עם שלשה לזימון:
ופטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.
ובשבת, מיסב ואוכל בשר, ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה.
רשב"ג אומר, מתוך שנתחייב באלו, נתחייב בכולן".
וא"ר יוחנן, מאי בינייהו?
תשמיש המטה, איכא בינייהו.
תשמיש המטה איכא בינייהו - לרבן שמעון, חייב אבל בעונה בשבת:
קתני מיהת, "פטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה"?
קתני מיהת פטור מקריאת שמע ומכל ברכות - ואפילו כשהוא אוכל בבית חברו:
אמר רב פפא, תרגמא, א"מחזיר פניו, ואוכל".
תרגמא להא דתני פטור - אמי שאין לו בית אחר, דקאמר מחזיר פניו ואוכל:
רב אשי אמר, כיון שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי.
רב אשי אמר - לעולם אכולא.
ומתניתין נמי, אפילו בבית אחר נמי פטר ליה.
דכל שמוטל עליו לקוברו, קרי מוטל לפניו:
שנאמר, (בראשית כג, ג) "ויקם אברהם מעל פני מתו".
ויקם אברהם וגו' וכתיב ואקברה מתי מלפני - וההיא שעתא לאו לפניו הוה:
ונאמר, "ואקברה מתי מלפני" (בראשית כג, ד).
כל זמן שמוטל עליו לקוברו, כמוטל לפניו דמי.
"מתו", אין. אבל משמרו, לא.
משמרו - אדם אחר שאינו קרובו אלא משמרו:
והתניא, "המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מק"ש, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה"?
"משמרו", אע"פ שאינו מתו.
"מתו", אע"פ שאינו משמרו.
מתו ומשמרו, אין אבל מהלך בבית הקברות, לא?!
והתניא, "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, וספר תורה בזרועו, וקורא.
ואם עושה כן, עובר משום (משלי יז, ה) 'לועג לרש חרף עושהו'"?
התם תוך ארבע [אמות] הוא דאסור, חוץ לארבע אמות חייב.
דאמר מר, "מת תופס ד' אמות לק"ש". (סוטה מג, ב)
תופס ארבע אמות לקריאת שמע - שאסור לקרות בתוך ארבע אמות שלו, משום לועג לרש:
הכא, חוץ לד' אמות, נמי פטור:
גופא, "המשמר את המת אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.
פטור מקריאת שמע - משום דעוסק במצוה:
היו שנים, זה משמר, וזה קורא. וזה משמר, וזה קורא.
בן עזאי אומר, היו באים בספינה, מניחו בזוית זו, ומתפללין שניהם בזוית אחרת".
מאי בינייהו?
אמר רבינא, חוששין לעכברים איכא בינייהו.
חוששין לעכברים - תנא קמא חייש לעכברים, אפילו בספינה:
מר סבר חיישינן, ומר סבר לא חיישינן:
ת"ר, "המוליך עצמות ממקום למקום, הרי זה לא יתנם בדסקיא,
דסקיא - מרצוף גדול של עור:
ויתנם על גבי חמור, וירכב עליהם.
מפני שנוהג בהם מנהג בזיון.
ואם היה מתירא מפני נכרים, ומפני לסטים, מותר.
ואם היה מתירא - וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ:
וכדרך שאמרו בעצמות, כך אמרו בספר תורה".
אהייא?
אילימא ארישא?
פשיטא? מי גרע ספר תורה, מעצמות?!
אלא אסיפא:
אלא אסיפא - אם היה מתירא רוכב:
אמר רחבה אמר רב יהודה, כל הרואה המת ואינו מלוהו, עובר משום "לועג לרש, חרף עשהו". (משלי יז, ה)
ואם הלוהו מה שכרו?
אמר רב אסי, עליו הכתוב אומר, (משלי יט, יז) "מלוה ה', חונן דל".
מלוה ה' חונן דל - קרי ביה, מלוה את המקום, מי שחונן את הדל.
ואין לך דל מן המת.
והמלוה אותו, כאלו מלוה את המקום:
(משלי יד, לא) "ומכבדו, חונן אביון":
רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות.
הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן.
אמר ליה רבי חייא, דלייה.
דלייה - הגביהנו:
כדי שלא יאמרו, "למחר באין אצלנו, ועכשיו מחרפין אותנו!"
אמר ליה, "ומי ידעי כולי האי?"
והא כתיב, (קהלת ט, ה) "והמתים אינם יודעים מאומה"?
אמר ליה, "אם קרית, לא שנית.
לא שנית - לא חזרת עליו פעם שנית, כדי שתתבונן בו:
אם שנית, לא שלשת. אם שלשת, לא פירשו לך.
(קהלת ט, ה) 'כי החיים יודעים שימותו', אלו צדיקים, שבמיתתן נקראו חיים.
אלו צדיקים - ומאי "יודעים שימותו"?
נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכים ידיהם מן העבירה.
ורשעים אינם יודעים מאומה.
שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים:
שנאמר, (שמואל ב כג, כ) 'ובניהו בן יהוידע בן איש חי, רב פעלים מקבצאל, הוא הכה
הוא הכה - השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו:
את שני אריאל
אריאל - זה בית המקדש, שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כט, א):
מואב, והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג'.
מואב - על שם שבנאו דוד דאתי מרות המואביה: