במדבר פרק כח

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

[לעיין]

ב צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קָרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמֽוֹעֲדֽוֹ׃

(ב) צו את בני ישראל - מה אמור למעלה? (כז, טז) "יפקוד ה'". אמר לו הקב"ה: עד שאתה מצווני על בני, ציווה את בני עלי. משל לבת מלך שהייתה נפטרת מן העולם והייתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי:

[לקו"ש י"ג, פנחס ב]

קרבני - זה הדם:

לחמי - אלו אימורין. וכן הוא אומר: (ויקרא ג, טז) "והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה":

לאשי - הנתנין לאשי מזבחי:

תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו. מכאן למדו ותקנו מעמדות:

במועדו - בכל יום הוא מועד התמידים:

[לקוטי תורה פנחס ד"ה צו וד"ה ביאור]

ג וְאָֽמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃

(ג) ואמרת להם - אזהרה לבית דין:

שנים ליום - כפשוטו. ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום, תמיד של שחר במערב ושל בין הערבים במזרחן של טבעות:

ד אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃

(ד) את הכבש אחד - אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצווה (שמות כט, לח) "וזה אשר תעשה" וגו'? היא הייתה אזהרה לימי המילואים, וכאן ציווה לדורות:

ה וַֽעֲשִׂירִ֧ית הָֽאֵיפָ֛ה סֹ֖לֶת לְמִנְחָ֑ה בְּלוּלָ֛ה בְּשֶׁ֥מֶן כָּתִ֖ית רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃

(ה) סלת למנחה - מנחת נסכים:

[רש"י ברכות יד, ב]

ו עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָֽעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

(ו) העשיה בהר סיני - כאותן שנעשו בימי המילואים. דבר אחר: "העשויה בהר סיני", הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני - אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה: (שמות כד, ו) "וישם באגנות". מלמד שטעונה כלי:

ז וְנִסְכּוֹ֙ רְבִיעִ֣ת הַהִ֔ין לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָ֑ד בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָ֖ר לַֽיהוָֽה׃

(ז) ונסכו - יין:

בקדש הסך - על המזבח יתנסכו:

נסך שכר - יין המשכר, פרט ליין מגתו:

[רש"י ברכות כז, א]

ח וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ {פ}

(ח) ריח ניחח - נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

ט וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים^[1] בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃

י עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃ {פ}

(י) עלת שבת בשבתו - ולא עולת שבת זו בשבת אחרת. הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה? תלמוד לומר: "בשבתו", מגיד שאם עבר יומו, בטל קרבנו:

על עלת התמיד - אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד. ומגיד שאין קרבין אלא בין שני התמידין. וכן בכל המוספין נאמר: "על עולת התמיד" לתלמוד זה:

יא וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַֽיהוָ֑ה פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֨יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃

יב וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָֽאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃

(יב) ושלשה עשרונים - כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת נסכים:

יג וְעִשָּׂרֹ֣ן עִשָּׂר֗וֹן סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָ֑ד עֹלָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

יד וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִֽהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֨דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃

(יד) זאת עלת חדש בחדשו - שאם עבר יומו, בטל קרבנו, ושוב אין לו תשלומין:

[רש"י ברכות יד, ב]

טו וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לַֽיהוָ֑ה עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵֽעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃ {ס}

(טו) ושעיר עזים וגו' - כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. הכל כמו שמפורש במס' שבועות (דף ט א). ונשתנה שעיר ראש חדש שנאמר בו: "לה'" - ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד. ושאר השעירין למדין ממנו. ומדרשו באגדה. אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי, על שמעטתי את הירח:

על עלת התמיד יעשה - כל הקרבן הזה:

ונסכו - אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת: