לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה, דאמרינן: ביתא כמאן דמליא דמיא.
אבל שאינו מקורה - לא.
וכ"ת הכא נמי במקורה?
התינח ברשות היחיד מקורה, בר"ה מקורה מי חייב?
והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא א"ר הונא אמר רב: המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה - פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר?
אלא א"ר זירא: הא מני אחרים היא.
דתניא. אחרים אומרים: עמד במקומו וקבל - חייב. עקר ממקומו וקבל - פטור.
עמד במקומו וקבל חייב?! הא בעינן הנחה על גבי מקום ד' וליכא?
אלא שמע מינה: לא בעינן מקום ארבעה.
ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן?
והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה, דאיכא נמי הנחה?
אמר רבי אבא: מתניתין כגון והניח ע"ג טרסקל דאיכא נמי הנחה.
והא: ידו קתני?
תני: טרסקל שבידו.
התינח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל שבר"ה, רה"י הוא?
לימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה.
דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר: נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב.
דאי כר' יוסי בר' יהודה: פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני - אמאי חייב? מרה"י לרה"י קא מפיק?
אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה: התם למעלה מי' הכא למטה מי'.
קשיא ליה לר' אבהו: מי קתני: טרסקל שבידו, והא: ידו קתני?
אלא א"ר אבהו: כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה.
והא: עומד קתני?
בשוחה.
ואיבעית אימא: בגומא.
ואב"א: בננס.
אמר רבא: איכפל תנא לאשמעינן כל הני?
אלא אמר רבא: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.
וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.
א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן: זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו - חייב.
מאי קמ"ל: ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' - והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא?
מהו דתימא: ה"מ היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא - קא משמע לן.
א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן: עמד במקומו וקיבל - חייב.
עקר ממקומו וקיבל - פטור.
תניא נמי הכי. אחרים אומרים: עמד במקומו וקיבל - חייב. עקר ממקומו וקיבל - פטור.
בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו?
מאי קמבעיא ליה?
אמר רב אדא בר אהבה: שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה. שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור?
תיקו.
א"ר אבין א"ר יוחנן: הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא - חייב.
מתקיף לה ר' זירא: מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים, איהו לא עביד עקירה?
לא תימא: קיבל, אלא: קלט.
והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד' וליכא?
אמר רבי חייא ברי' דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל.
על גבי כותל נמי, והא לא נח?
כדאמר רבא: בכותל משופע. הכא נמי, בכותל משופע.
והיכא איתמר דרבא?
אהא, דתנן:
מקורה - שיש לה גג:
כמאן דמלי - דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח:
התינח רה"י - דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה במקורה:
לדגלי מדבר - וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן בויקהל:
הא מני - דלא בעי מקום ד' אחרים היא:
עמד במקומו - זרק חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו וקבל:
חייב - הזורק דאיהו עבד עקירה והנחה:
עקר - המקבל ממקומו ורץ לקראת החפץ וקבלו:
פטור - הזורק דלא איתעביד הנחה מכחו:
דפשיט כנפיה - פרס בגדו דהוי ד':
טרסקל - סל:
רשות היחיד הוא - ואמאי מחייב משום הוצאה:
לימא - מתניתין דלא חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי יהודה:
וזרק - מרשות הרבים:
ונח על גביו חייב - דאע"ג דלמטה לא הוי קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבע אמרינן גוד אחית מחיצה והוי רה"י גמור:
למעלה מ' - הוי רה"י הואיל ורחב ד':
שלשל - השפיל כמו היה משלשל בחבל:
למטה מג' - דהויא כקרקע:
והא עומד קתני - העני עומד בחוץ והא יושב הוא:
בשוחה - כופף עצמו:
ואיבעית אימא - בעומד בגומא וידו סמוכה לשפתה:
איכפל תנא כו' - טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':
היכא דאחשבה - זה העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד חבירו כי מתניתין:
אבל היכא דלא אחשבה - שהלכה ונחה מעצמה ביד חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:
עמד - המקבל במקומו וקבל:
חייב - הזורק:
פטור - הזורק דלא עביד הנחה:
מאי קמיבעיא ליה - מאי ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא עבד עקירה והנחה:
כשני בני אדם דמיא ופטור - דהוו להו שנים שעשאוה דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:
מה לי הטעינו חבירו - דפטר ליה תנא דמתניתין דקתני או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין:
לא תימא קיבל - פשט ידו וירדו לתוכה דלא עבד מעשה:
אלא אימא קלט - השתא סלקא דעתך כשהיה הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעבד ליה עקירה: