היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו:
עד שלא הגיע לי' טפחים - גוללו אצלו.
משהגיע לי' טפחים - הופכו על הכתב.
והוינן בה. אמאי הופכו על הכתב, הא לא נח?
ואמר רבא: בכותל משופע.
אימור דאמר רבא בספר דעביד דנייח, מים מי עבידי דנייחי?
אלא אמר רבא כגון שקלט מע"ג גומא.
גומא פשיטא?
מהו דתימא מים ע"ג מים לאו הנחה הוא - קמ"ל.
ואזדא רבא לטעמיה. דאמר רבא: מים ע"ג מים - היינו הנחתן. אגוז ע"ג מים - לאו היינו הנחתו.
בעי רבא: אגוז בכלי וכלי צף ע"ג מים: בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח, דנייד?
תיקו.
שמן שצף ע"ג יין: מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן.
דתנן. שמן שצף ע"ג יין ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן בלבד.
ר' יוחנן בן נורי אומר: שניהם מחוברים זה לזה.
א"ר אבין א"ר אילעאי א"ר יוחנן: היה טעון אוכלים ומשקין ונכנס ויוצא כל היום כולו - אינו חייב עד שיעמוד.
אמר אביי: והוא שעמד לפוש.
ממאי?
מדאמר מר תוך ד' אמות: עמד לפוש - פטור. לכתף - חייב.
חוץ לד' אמות: עמד לפוש - חייב. לכתף - פטור.
מאי קמ"ל שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך - הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא?
דאמר רב ספרא א"ר אמי א"ר יוחנן: המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן - פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך.
אמוראי נינהו: מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא:
ת"ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו - חייב. ובן עזאי - פוטר.
בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי, אלא רבנן נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכא אשכחנא כה"ג דחייב?
א"ר ספרא א"ר אמי א"ר יוחנן:
קורא בספר - כל ספרים שלהם עשוים כמגילה:
ונתגלגל הספר מידו - וראשו אחד בידו:
גוללו אצלו - ובפרק בתרא דעירובין מוקים לה באיסקופת כרמלית כגון גבוה ג' ורחבו ד' ורשות הרבים עוברת לפניו דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרה"ר לאיסקופה לאו חיוב חטאת איכא הלכך השתא דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה אפילו משום שבות נמי לא גזור:
היה קורא בראש הגג - שהוא רה"י:
ונתגלגל הספר מידו - וראשו אחד בידו:
עד שלא הגיע - ראש התחתון:
לי' - התחתונים שהוא אויר ר"ה גוללו אצלו:
הגיע לי' - אסור לגוללו דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו אטו היכא דנפק מידיה כוליה דלא לייתיה דאיכא חיובא דאורייתא:
הופכו על הכתב - כתבו לצד הכותל והחלק כלפי ר"ה שלא יהא מוטל כל כך בבזיון:
והא לא נח - ואמאי אסור לגוללו אצלו:
משופע - בולט מלמטה ומצר מלמעלה דנח ליה על אותו שיפוע:
מי עבידי דנייחי - אלא בדבר שיש לו תוך:
מהו דתימא - לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתו עקירה דהא ניידי ואזלו:
קמ"ל - דהיינו הנחתן ועקירתן עקירה:
שמן שצף ע"ג יין - ועקר השמן והוציאו לר"ה וה"ה ע"ג מים לענין שבת אבל לענין תרומה לא סגי דלא נקט יין:
מחלוקת רבי יוחנן ורבנן דתנן שמן - של תרומה:
שצף ע"ג יין - של תרומה:
טבול יום - פוסל את התרומה מן התורה ביבמות בפ' הערל (דף עא.):
לא פסל אלא שמן בלבד - לפי שאינו חבור זה לזה ושמן פסול הוא ולא טמא הילכך לא פסיל ליה ליין ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר הצף על המים דלאו היינו הנחתו:
היה טעון אוכלין ומשקין - משמע שלא טענו לכך אלא היה טעון ברה"י כדי להוליכו מזוית לזוית (או מבעוד יום) ומשעקר רגליו נמלך ויצא ונכנס כל היום כולו:
אינו חייב עד שיעמוד - ואח"כ יעקור עצמו לצאת דעמידת גופו ודאי כעמידת חפץ דמי הלכך כי עמד ועקר ע"מ לצאת מיחייב אבל בלא עמידה ליכא עקירה אלא עקירה ראשונה והיא לא היתה ע"מ לצאת והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת וגמרינן ממשכן שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת או כסבור שמלאכה זו מותרת:
והוא שעומד לפוש - לנוח ההיא הויא עמידה ועקירה דבתרה הוי עקירה אבל עומד לכתף לתקן משאו על כתיפו לאו עמידה היא:
מדאמר מר - רבה דהוא רביה דאביי:
תוך ד' אמות - המעביר ד' אמות ברה"ר ועמד תוך ד' אמות לפוש וחזר והשלים והניח או עמד שם:
פטור - שלא העביר ד' אמות בעקירה אחת ואם לכתף עמד בתוך הד' אמות וכשהשלים ד' אמות הניח או עמד שם לפוש חייב ועמידה דתוך ד' לאו עמידה היא שהיתה לכתף:
חוץ לד' אמות - המעביר ד' אמות שלימות ועומד חוץ לד' אמות אם לפוש עמד הוי הנחת גופו כהנחת חפץ ואם לכתף עמד אין זו עמידה ואם נטלה אחר מידו אחרי כן שניהם פטורין:
אמוראי נינהו - ר' אלעאי ור' אמי:
מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא - ומיהו ר' יוחנן חדא זימנא אמרה:
חנות - רה"י:
פלטיא - רחבה והוא רה"ר:
דרך סטיו - מקום איצטבאות שיושבים סוחרים ושם כרמלית עליה דלאו להילוכה הוא כרה"ר:
חייב - הואיל ולא עמד בסטיו לפוש אין כאן הנחה אלא בפלטיא:
ובן עזאי פוטר - כדמפ' קסבר מהלך כעומד דמי ונמצא נעקר מרה"י ומונח בסטיו ועוקר מסטיו ומניח ברה"ר:
היכא אשכחן כה"ג - דמפסקא רשותא אחריתי מיחייב דילמא לא חייב' רחמנא אלא במוציא מרה"י לר"ה בהדיא: