כ"ו.
דכתיב, (בראשית יד) "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר, ושלש עשרה שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה" וגו':
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה.
שנאמר (עזרא ט) "לרומם את בית אלהינו, ולהעמיד את חרבותיו".
וה"מ בבתים, אבל בקשקושי ואברורי, לית לן בה.
אמר רב אשי אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה.
והא חרבה?!
מאותו עון, לא חרבה:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, תחת ישמעאל ולא תחת אדום.
תחת אדום ולא תחת חבר.
תחת חבר, ולא תחת תלמיד חכם.
תחת ת"ח, ולא תחת יתום ואלמנה:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, כל חולי, ולא חולי מעים.
כל כאב, ולא כאב לב.
כל מיחוש, ולא מיחוש ראש.
כל רעה, ולא אשה רעה:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, אם יהיו כל הימים, דיו.
ואגמים, קולמוסים.
ושמים, יריעות.
וכל בני אדם, לבלרין.
אין מספיקים לכתוב חללה של רשות.
מאי קראה?
אמר רב משרשיא, (משלי כה) "שמים לרום, וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר":
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, יפה תענית לחלום, כאש לנעורת.
אמר רב חסדא, ובו ביום.
ואמר רב יוסף, אפי' בשבת.
רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי.
עבדי ליה עיגלא תילתא.
אמרו ליה, "לטעום מר מידי".
אמר להו, בתענית יתיבנא.
אמרו ליה, ולא סבר ליה מר להא דרב יהודה?!
דאמר רב יהודה, "לוה אדם תעניתו ופורע".
א"ל, "תענית חלום הוא, ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, 'יפה תענית לחלום כאש לנעורת', ואמר רב חסדא, 'ובו ביום', ואמר רב יוסף 'אפי' בשבת'":
ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לק"ש:
הא תנא ליה רישא, "אין מפסיקין"?
סיפא אתאן לדברי תורה.
דתניא, "חברים שהיו עוסקין בתורה, מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה".
א"ר יוחנן, לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה".
והתניא, "כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש"?
כי תני ההיא בעיבור שנה.
דאמר רב אדא בר אהבה, וכן תנו סבי דהגרוניא, אמר רבי אלעזר בר צדוק, "כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה, לא היינו מפסיקין לא לקריאת שמע ולא לתפלה":
משנה
לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה.
שמא ישכח ויצא.
ולא הלבלר בקולמוסו.
ולא יפלה את כליו.
ולא יקרא לאור הנר.
באמת אמרו, "החזן רואה היכן תינוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא".
כיוצא בו, לא יאכל הזב עם הזבה, מפני הרגל עבירה:
גמרא
תנן התם, "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים.
ברשות הרבים, וישתה ברה"י.
אבל אם הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה, מותר
עשרים ושש דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר - אין זו שלוה וי"ג מרדו אין זו שלום שהיו בהן מלחמות הרי כ"ה שנים ושנת כ"ו נהרג כדרלעומר והיתה בשלוה כ"ו הנותרים מנ"ב:
לרומם בית אלהינו - ועל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה:
קשקושי ואברורי - בירניות ומגדלים: רב אשי ראש ישיבה היה במתא מחסיא ומנעם מלהגביה בתיהם יותר מבהכ"נ:
תחת ישמעאל - לשמשו:
ולא תחת נכרי - אדומים שהיו רשעי' יותר:
חבר - אומה מבני פרסיים:
תלמיד חכם - אם יקניטנו יענישנו וכן יתום ואלמנה מפני שדמעתן מצויה:
חולי - הוא חולי ארוך המנוונה והולך ומתיש כח כגון אשתא וחולי הראש:
כאב - הוא ההולך ובא כגון כאב שן כאב מכה:
מיחוש - חששא בעלמא לפי שעה וקל:
חללה של רשות - עומק לבם שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים והכל ביום אחד:
עיגלא תילתא - שלישי לבטן שהוא משובח מפני שהבהמה בקטנותה אינה עדיין בכחה והולד ראשון ושני אינו בריא:
והא תנא ליה רישא אם התחילו אין מפסיקין - וגבי תפלה קיימינן ולמה ליה למיהדר למיתני ואין מפסיקין לתפלה:
אתאן לדברי תורה - ומילתא אחריתי נקט:
חברים העוסקין בתורה מפסיקין - תורתן לקריאת שמע דזמנה דאוריי' ובשכבך ובקומך ואין מפסיקין לתפלה:
אבל אנו - הואיל ומפסיקין תורתנו לאומנתנו כ"ש שנפסיק לתפלה:
עיבור שנה - שהיו עולים שבעה לעלייה ונושאין ונותנין אם השנה ראויה וצריכה להתעבר כדאמר בסנהדרין (יא:) על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה:
מתני' שמא ישכח ויצא - משתחשך:
ולא יפלה את כליו - מבער כנים מבגדיו דמתרגמינן בערתי פליתי (דברים כו) ולקמן (יב.) מפרש טעמא:
ולא יקרא לאור הנר - בספר שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת:
החזן - חזן הכנסת המקרא שבעה הקוראים בתורה ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחר ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו והן קורין בסדר לאור הנר בבית הכנסת ויודע שהיא פרשה של שבת זו ל"א חזן מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר והיכא יסיימו פרשיותיהן:
כיוצא בו - לעשות הרחקה לעבירה אמרו:
לא יאכל הזב עם הזבה - וכ"ש טהור עם הזבה:
מפני הרגל עבירה - מפני שמתוך שמתיחדין יבא לבעול זבה שהיא בכרת: גמ' לא יעמוד אדם ברה"י ויושיט פיו וראשו לרה"ר לאחוז כלי ולשתות גזרה שמא יוציא הכלי אליו ונמצא מתחייב חטאת: