לא ליטמו מגבן.
אלמה תנן: כלי חרס וכלי נתר
נתר - מין אדמה לבנה (קרייד"א: גיר (הלעז חסר בדפוסי התלמוד שלנו)) :
טומאתן שוה מיטמאין ומטמאין מאויריהן,
מיטמאין ומטמאין מאוירן - נתלית טומאה באוירן. נטמא מן האויר חזר ותלה אוכלין באוירן מטמאין את האוכלים ואע"פ שלא נגעו טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ואפי' מלא חרדל שאין נוגע בדפנותיו אלא הסמוך לדפנות:
ומיטמאין מאחוריהן
ומיטמאין מאחוריהן - אם נכנס טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכלי עץ:
ואין מיטמאין מגביהן.
ואין מיטמאין מגבן - דכתיב אל תוכו:
ושבירתן מטהרתן.
כלי נתר וכלי חרס הוא דטומאתן שוה, אבל מידי אחרינא - לא?
אמרי: כיון דכי נשתברו יש להם תקנה, שוינהו ככלי מתכות.
יש להן תקנה - להתיכן ולחזור ולעשותן כלים:
אלא מעתה יחזרו לטומאתן ישנה ככלי מתכות?
לטומאתן ישנה - אם נטמאו ונקבו וטהרו וחזר ועשה מהן כלים יחזרו לטומאתן להטעינן טבילה הואיל וככלי מתכות נינהו:
דתנן: כלי מתכות - פשוטיהן ומקבליהן טמאין.
נשברו - טהרו.
טהרו - דאינה כלי:
חזר ועשה מהן כלים - חזרו לטומאתן ישנה.
חזרו לטומאתן ישנה - לקמיה מפרש טעמא:
ואילו גבי כלי זכוכית תנן: כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית - פשוטיהן טהורין.
פשוטיהן טהורים - דאיתקש עץ ועור לשק דיש לו בית קבול וכלי עצם איתקש לעץ ועור בפרשת מדין (במדבר לא) כל בגד וכל כלי עור וגו' ואמרי' בהכל שוחטין (חולין דף כה:) להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן העצמות ומן הטלפים וכלי זכוכית לקמן מפרש טעמא אמאי פשוטיהן טהורים מאחר דדמו למתכות:
ומקבליהן - טמאין.
נשברו - טהרו.
חזר ועשה מהן כלים - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
מכאן ולהבא אין, למפרע לא?
טומאת כלי זכוכית דרבנן. וטומאה ישנה דרבנן.
וטומאה ישנה - שיחזרו לה מאחר שטהרו ממנה דרבנן היא כדלקמן בהילכתא:
בטומאה דאורייתא - אחיתו בה רבנן טומאה.
בטומאת כלי מתכות דאורייתא - גזור טומאה ישנה אבל בכלי זכוכית דעיקר תחילת טומאתו ליתא אלא מדרבנן לא גזרו טומאה ישנה:
בטומאה דרבנן - לא אחיתו לה רבנן טומאה.
פשוטיהן מיהא ליטמא, דהא פשוטי כלי מתכות דאורייתא נינהו?
פשוטיהן מיהא ליטמא - ככלי מתכות דהא פשוטי כלי מתכות דאוריי' וכיון דדכוותייהו שוינהו ליטמא דליכא לשנויי בהא כדשני' בטומא' ישנה:
עבדי בהו רבנן הכירא, כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים.
עבדי רבנן הכירא - בטומאת כלי זכוכית וחילקו בה מטומאה דאורייתא להודיע שהיא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים דלא שרפי תרומה משום טומאה דרבנן בר מן ו' ספיקות (לעיל דף טו:):