משנה
מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה
מתני' מבוי שהוא גבוה - שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וקורה זו להתיר לטלטל לתוכה באה דמדאורייתא איתסר הוצאת רה"ר בשבת ומה היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרן בפרק יציאות השבת (שבת דף ו:) שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן ועגלות של לוים ברוחב י"ו אמה אזלי כדאמרן בהזורק (שם ד' צט.) הלכך לא הוי רה"ר בציר מי"ו אמה רוחב ומפולש משני ראשין אבל מבוי קצר הוא ואינו רחב י"ו אמה ואי נמי רחב הוא אינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום דאי הוה מפולש לא הוי משתרי בקורה כדאמרינן בגמרא וכיון דלאו רה"ר הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור עליה משום דאתי לאיחלופי ברה"ר ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דליהוי היכירא דלא ליתי למישרי רה"ר גמורה:
ימעט.
ימעט - ישפיל וטעמא מפרש בגמרא:
ר' יהודה אומר: אינו צריך.
והרחב מעשר אמות - ימעט.
והרחב מעשר אמות ימעט - דזהו שיעור רוחב סתם פתחים וטפי מהכי לא מיקרו פתח אלא פרצה ואנן בעינן פתח וצריך לנעוץ קנים למעט רוחב כניסתה ולהעמידה על עשר או על פחות:
ואם יש לו צורת הפתח
צורת הפתח - לחי מיכן ולחי מיכן קורה (ס"א וקנה) על גביהן:
- אע"פ שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט:
גמרא
תנן התם: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה. ורבי יהודה: מכשיר.
מאי שנא גבי סוכה - דתני: פסולה. וגבי מבוי - תני תקנתא
דתני תקנתא - דתני ימעט ולא תנא פסול:
סוכה דאורייתא
סוכה - דטעמא דידה דאורייתא כדאמרי' התם מלמען ידעו דורותיכם:
תני פסולה.
תני פסולה - הואיל וכבר מימות משה ניתנה מדה זו ובאו חכמים לפרש לך שאם לא עשה כן פסולה שייך למיתני בה לשון פסלות ואע"ג דמהניא בה תקנתא כל כמה דלא מתקן לה איקריא פסולה:
מבוי דרבנן - תני תקנתא.
מבוי - דכל עיקריה דרבנן הוא לא שייך למימר ביה לשון פסלות שהרי כאן התחילו להראותך עסקי מבוי ותורותיו ומאי פסול שייך למימר אכתי לא הודיעוך רבנן שיעוריה בהכי דליתני אם לא עשה כן פסול:
ואיבעית אימא דאורייתא נמי תני תקנתא
דאורייתא נמי תני תקנתא - בעלמא במילי אחריני:
אלא סוכה דנפישין מיליה
דנפישי מיליה - דקתני התם ושאין לה שלש דפנות ושאינה גבוהה עשרה ושחמתה מרובה מצילתה:
פסיק ותני פסולה.
פסיק ותני פסולה - דהשתא מצי כייל ותני להו כולהו כחדא דאי הוה תני תקנתא לא הוה מצי לערובינהו ולמתנינהו דבשאין לה שלש דפנות בעי למיתני יעשה לה דופן ובשאינה גבוהה בעי למיתני יגביה ובשחמתה מרובה מצילתה יוסיף על סככה ואמר מר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה (פסחים ד' ג:):
מבוי דלא נפישי מיליה תני תקנתא.
אמר רב יהודה אמר רב: חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל.
ורבי יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם.
דתנן: פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות ושל אולם גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמות.
ושניהן מקרא אחד דרשו: (ויקרא ג) ושחטו פתח אהל מועד.
אהל מועד - הוא ההיכל ששם היה נתון מזבח הזהב והשלחן והמנורה ובכולהו כתיב אהל מועד:
דרבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד, וכי כתיב: פתח אהל מועד - אהיכל כתיב.
רבנן סברי - קדושת אולם לאו כקדושת היכל וכל עבודות האמורות בהיכל אי הוה עביד להו באולם שלפניו לא מיתכשרי הלכך: לא מיקרי אהל מועד ולא אשכחן קרא דליקרי לפתח דיליה פתח:
ורבי יהודה סבר היכל ואולם קדושה אחת היא, וכי כתיב פתח אהל מועד אתרוייהו הוא דכתיב.
ואיבעית אימא: לר' יהודה נמי קדושת אולם לחוד וקדושת היכל לחוד.
והכא היינו טעמא דרבי יהודה, דכתיב: אל פתח אולם הבית.
אל פתח אולם - אלמא פיתחא אקרי:
ורבנן?
אי הוה כתב: אל פתח אולם - כדקאמרת, השתא דכתיב: אל פתח אולם הבית - הבית הפתוח לאולם.
הבית הפתוח לאולם - והוא היכל:
והא כי כתיב האי במשכן כתיב?
והא כי כתיב - פתח אהל מועד במשכן שהיה במדבר כתיב ושם לא היה אולם ופתח היכל י' אמות הוא דגבוה שהקרשים לא היו אלא עשרה אמות גובהן:
אשכחן משכן דאיקרי מקדש, ומקדש דאיקרי משכן.
דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל - פסולין.
שלמים ששחטן - שחרית קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין:
שנאמר: (ויקרא ג) ושחטו פתח אהל מועד - בזמן שפתוחין ולא בזמן שהן נעולים.
והא כי כתיב ההיא במשכן כתיב?
הא במשכן כתיב - ובבית עולמים מנא לן:
אלא אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש.
בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב: (ויקרא כו) ונתתי משכני בתוככם.
ונתתי משכני בתוככם - וכשנאמר מקרא זה כבר הוקם המשכן שהרי בתורת כהנים נכתב וכל אותו הספר באהל מועד נאמר כדכתיב (ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל מועד ועל איזה משכן היה מבטיחן עוד אם לא על המקדש:
אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן?
אילימא מדכתיב (במדבר י) ונשאו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם