בתוך הנץ החמה בגילוייה הוה קאי.
וזהרורי בעלמא הוא דחזא.
קא משמע לן.
אמר רב נחמן אמר רב, הלכה כרבי יהדה.
הלכה כר' יהודה - דתולין כל חמש:
אמר ליה רבא לרב נחמן, ונימא מר הלכה כר' מאיר, דסתם לן תנא כוותיה?
ונימא הלכה כר' מאיר - דאוכלין כל חמש.
דהא סתם לן תנא כוותיה.
דתנן, "כל שעה שמותר לאכול, מאכיל לבהמה לחיה ולעופות".
דמשמע כשאינו מותר לאכול, אינו מאכיל.
ואי ר' יהודה, הא איכא חמש, דאינו אוכל ומאכיל?
אלא ר' מאיר היא, דאמר, אוכל עד תחלת שש.
ומשעה שאינו אוכל, אין מאכיל:
דתנן, "כל שעה שמותר לאכול, מאכיל".
ההיא לאו סתמא הוא.
משום דקשיא "מותר".
משום דקשיא מותר - בפרק כל שעה מקשינן, "כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה?".
ו"מותר" משמע, כל שעה שמותר אדם אחר לאכול, מאכיל זה האסור לאכול.
ומדוחקא דהא קושיא, אוקימנא כרבן גמליאל.
והכי קאמר, כל שעה שמותר כהן לאכול בתרומה, מאכיל ישראל חולין לבהמה.
אלמא, סתמא לא כר' מאיר היא:
ונימא מר הלכה כרבן גמליאל, דהוה ליה מכריע?
כרבן גמליאל - במתניתין:
א"ל, רבן גמליאל לאו מכריע הוא.
לאו מכריע הוא - כדפרישית לקמן בפירקין (כא, א).
דאין הכרעת דעת שלישית, מכרעת.
והא הכרעת דעת שלישית היא.
דהא ר' מאיר ור' יהודה לא איירי, דניהוי שייך חילוק בין זמן תרומה לזמן חולין כלל.
דאי הוה תנן, "ר' מאיר אומר, אחד חולין ואחד תרומה כל חמש.
ר' יהודה אומר, אחד חולין ואחד תרומה כל ארבע.
ורבן גמליאל אומר, חולין כל ארבע, תרומה כל חמש".
הויא הכרעה.
אבל השתא, דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל.
ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם.
לאו הכרעה היא.
אלא דעת שלישית:
טעם דנפשיה קאמר.
ואיבעית אימא.
רב דאמר כי האי תנא.
הכי גרסינן ואיבעית אימא רב דאמר כי האי תנא - דקבע הלכתא כר' אלעזר בר' יהודה, דאמר אפילו תרומה כל ארבע, ותו לא.
דקתני, "דקבעו הלכה כמותו":
דתניא, "ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת.
ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות.
תלויות - ספק טמאות ספק טהורות:
ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות, כדי לאכול עד ד' שעות.
מזון שתי סעודות - ולא שלש.
דכל שלש סעודות דשבת, ערבית שחרית ומנחה.
וערב פסח, אסור לאכול מן המנחה ולמעלה:
דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, שאמר משום ר' יהושע.
אמרו לו, "טהורות לא ישרפו, שמא ימצאו להן אוכלין?"
טהורות לא ישרפו - כלל.
הואיל ולא הגיע זמנן לבער.
ואף על פי שיש לו שיור כדי לאנשי ביתו של כהן.
שמא ימצא כהנים אורחים שיאכילום, ולא נפסיד תרומה בידים.
ואם לא ימצא, יאכילום למחר לכלבי כהנים, או יבטלם בלבו:
אמר להן, "כבר בקשו ולא מצאו."
כבר בקשו ולא מצאו - כלומר, כל מה שיש לו לבקש, כבר ביקש.
דהא בשבת לא יבואו אורחים.
וכבר יודע ובקי הוא באותן שבעיר, מי יבוא אצלו:
אמרו לו, "שמא חוץ לחומה לנו?"
לנו - לשון "מלון".
שמא בתוך התחום לנים כהנים אורחים הלילה, ויבואו למחר:
אמר להם, "לדבריכם אף תלויות לא ישרפו, שמא יבא אליהו ויטהרם?"
אף לדבריכם - דחיישינן לשמא, אמאי לא פלגיתו אלא בטהורות, אף תלויות לא ישרפו קודם זמנן?
שמא יבוא אליהו היום או מחר, קודם זמן ביעורן, ויטהרם, ויאמר, "לא נגע בהן טומאה", ויאכלום:
אמרו לו, "כבר מובטח להן לישראל, שאין אליהו בא, לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים,
לא בערבי שבתות כו' - והיום ערב שבת, ולמחר ערב יום טוב:
מפני הטורח".
מפני הטורח - שיש להן לעסוק בסעודות שבת, ויטרדו בו:
אמרו, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, שאמר משום רבי יהושע.
מאי לאו אפילו לאכול?
מאי לאו אפילו לאכול - בכל דבריו קבעו כמותו, ואף במה שקבע זמן האכילה עד ארבע שעות, ואפילו בתרומה:
אמר רב פפא משמיה דרבא, לא, לבער.
לא לבער - הא דקבעו כמותו, לא איירי באכילה, אלא בביעור.
שהיו חביריו חלוקין עליו, שלא יבערו טהורות עד למחר.
קבעו, דשורפין מערב שבת בשלשה עשר.
אבל בשיור לעולם אימא לך, כדי לאכול עד חמש שעות, והיא בכלל:
ואף ר' סבר להא דרב נחמן.
דאמר רבין בר רב אדא, מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה.
דיסקייא - שתי מלות מורכבות, שני שקים, אמתחת של עור:
ונקבוה עכברים, והיה חמץ מבצבץ ויוצא.
ונקבוה עכברים - והיה נחסר.
וארבעה עשר בניסן היה, וחמץ בזול.
ובא לפני רבי, לידע אם ימכרוהו.
מפני חסרונו של מפקיד:
ובא לפני רבי.
שעה ראשונה, אמר לו, "המתן".
המתן - שמא יבא ויאכל בעליו:
שניה, אמר לו, "המתן".
שלישית, אמר לו, "המתן".
רביעית, אמר לו, "המתן".
חמישית,
חמישית - דמהשתא תו לא אכיל ליה:
"אמר לו, צא ומוכרה בשוק".
אמר לו צא ומוכרן בשוק - בעוד שהוא מותר בהנאה:
מאי לאו, לנכרים, כרבי יהודה?
אמר רב יוסף, לא, לישראל, כרבי מאיר.
לא לישראל - וכר' מאיר.
והכי קאמר ליה, "אי שהייתו הא שעתא, לא משכחת ישראל דזבין ליה":
אמר ליה אביי, אי לישראל נישקליה לנפשיה?
נישקליה לנפשיה - ויאכלנו, ויתן דמין לבעלים.
למה לו לטרוח ולילך בשוק, אחרי שנותן לו רשות למכור?:
משום חשדא.
דתניא, "גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן.
פורטין - פרוטות של נחשת שגבו לצדקה, וכשמשהין אותם, מחלידות.
צריך לפורטן בכסף:
גבאי תמחוי
תמחוי - מאכל לחם ומיני מאכל שגובין לחלק:
שאין להם עניים לחלק, מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן.
ואין מוכרין לעצמן - שמא יחשדום שלקחום בזול:
משום שנאמר, (במדבר לב, ) 'והייתם נקים מה' ומישראל'".
אמר ליה רב אדא בר מתנה לרב יוסף, בפירוש אמרת לן, "צא ומוכרן לנכרים, כרבי יהודה".
בפירוש אמרת לן כו' - רב יוסף חלה ושכח תלמודו, ולאחר זמן כשהיה מחליף דבריו, היו מזכירין אותו תלמידיו, "כך לימדתנו בראשונה":
אמר רב יוסף, כמאן אזלא הא שמעתא דרבי?
כמאן אזלא הא דרבי - שהורה למכור פקדון, מפני שאבד:
כרשב"ג.
דתנן, "המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין, לא יגע בהן.
אבודין - נחסרין והולכין:
רשב"ג אומר, מוכרן בב"ד, מפני השבת אבידה".
אמר ליה אביי, ולאו איתמר עלה.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, לא שנו אלא