בכל טמא לא יאכל".
מי לא עסקינן, דנגע בשני?!
רביעי מקל וחומר, כדאמרינן.
ואי ס"ד סבר כר"ע, ניתני נמי רביעי בתרומה, וחמישי בקודש?
אלא ר"ע לא סבר כר' יוסי, מנלן?
אלא ר' עקיבא לא סבר לה כר' יוסי מנלן - דילמא ר' עקיבא אית ליה נמי קל וחומר דר' יוסי, ומייתי ליה בהאי קל וחומר, רביעי בתרומה וחמישי בקודש:
א"ל, דלא לישתמיט תנא וליתני, "רביעי בתרומה", ו"חמישי בקודש" ונימא ר"ע היא?
אמר ליה - אם איתא דיש חולקים בדבר הזה, וכי לא לישתמיט שום תנא וליתני רביעי בתרומה בחד דוכתא?! וכי תיקשי לך "מני?" נימא ר' עקיבא היא?!
אלא ודאי לית ליה לר' עקיבא קל וחומר דר' יוסי, משום פירכא דדור אחרון.
כדאמר במסכת סוטה (כז, ב) עתיד דור אחרון לטהר את השלישי בתרומה.
שאנו מטמאין אותו בקל וחומר מטבול יום, כדאמרן.
ודור אחרון פריך, מה לטבול יום שכן אב הטומאה.
הלכך לר' עקיבא נמי, דאית ליה שלישי בחולין, לא מייתי שום מעלה טפי לתרומה, בקל וחומר מטבול יום, משום הא פירכא.
ושלישי, בין בתרומה בין בחולין נפקא לן מקרא בהדיא, דדריש "יטמא יטמא".
ורביעי בקודש נמי, מ"והבשר אשר יגע בכל טמא" מי לא עסקינן דנגע בשלישי?!
דהא לר' עקיבא, הואיל ודריש "יטמא יטמא" אשכחן שלישי דאיקרי טמא.
ומשכחת לה דאתי קודש לידי רביעי הכי.
שרץ טימא כלי והוה ליה ראשון, וכלי אוכל, ואוכל משקה, ומשקה אוכל.
דהא לר' עקיבא טומאת משקין דאורייתא.
וחמישי בקודש לא מייתי בקל וחומר ממחוסר כפורים, דאיכא למיפרך מה למחוסר כפורים שכן אב הטומאה.
ומבעיא לן, לר' מאיר ור' אלעזר, דאמרו בהדיא, דמשקין אין מטמאין דבר אחר מן התורה.
ולר' יוסי נמי, דאוקימנא דליה לא סבירא ליה.
היכי משכחת קודש בא לידי רביעי?
שרץ כלי, הוי ראשון.
וכלי אוכל, הוי שני.
ואוכל משקה, הוי שלישי,.
והיאך יבא לידי רביעי?
ונראה לי דעל כרחיך לא משכחת לה אלא מדרבנן.
ותדע, דקתני לה גבי מעלות דחומר בקודש (חגיגה כ, ב).
דקיימא לן התם דכולהו מדרבנן נינהו.
וזהו מחמש מעלות האחרונות היא.
ואמר התם, חמש אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא.
ובמסכת סוטה נמי סוגיא דשמעתא דר' יוסי, מדרבנן אזלא.
ואוכל שלישי לר' יוסי בקודש, דקאמר לעיל, ולמדנו שלישי בקודש מן התורה, מהיכן קיבלה?
הואיל ואין משקה מטמא אוכל על כרחיך מאוכל קיבלה, וסבירא ליה טומאה עושה כיוצא בה בקדשים.
ואוכל דמטמא משקה, כיון דלא דרשי "יטמא יטמא" לא ידענא מהיכא נפקא להו?
אי לאו מהאי קרא, "וכי יותן מים על זרע וגו'" ודרשינן "הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו".
ומדאיצטריך קרא למעוטי כיוצא בו, מכלל דמטמא אחרים.
וכי תימא "טמא הוא", הרי הוא טמא ואינו מטמא אחרים?
אם כן לשתוק קרא מיניה, ולכתוב "טמא", ומהיכא תיתי לן טומאה לאחרים.
ואי קשיא הואיל ומשקין לא מטמאי אחריני לר' יוסי, תו לא מיתוקמא מתניתין כתרצתא דתריץ ר' ירמיה לעיל, ואזדא ר' יוסי לטעמיה.
והדר קושיין לדוכתה אמאי אינה היא המדה, מדה ומדה היא?
לא תיקשי.
דכי אוקימנא ואזדא ר' יוסי לטעמיה, בתר טעמא דהא מתניתין דר' יוסי אליבא דר' עקיבא אוקימנא, דדריש "יטמא יטמא", דהא מהא מייתינן סייעתא עליה.
ואני שמעתי דר' יוסי אית ליה, "יטמא יטמא" גבי משקין.
והא דאמר לא סבירא ליה בההיא דאוכלין דר' עקיבא, אמרן לענין טומאה עושה כיוצא בה, ועכשיו אתה בא לידי רביעי, שרץ כלי, כלי אוכל, ואוכל משקה, ומשקה אוכל.
ואי אפשר להעמידו מפני כמה תשובות.
ומיהו, לר' מאיר דאמר בהדיא טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא, לא משכחת לה רביעי אלא מדרבנן:
ואנן אהכי ניקום ונסמוך?!
ואנן אהכי נסמוך - משום דלא אשכחן תנא, נימא דר' עקיבא לית ליה קל וחומר:
נפק רב אשי, ואי תימא רב כהנא, דק, ואשכח, הא דתנן.
דק ואשכח - בהדיא, דאמר ר' עקיבא רביעי ולא חמישי:
"הכלי מצרף את מה שבתוכו, לקודש אבל לא לתרומה.
הכלי מצרף מה שבתוכו - עריבה ארוכה, ובה אוכלי קודש מכאן, ואוכלי קודש מכאן, ואין נוגעין זה בזה, ונגע טמא באוכלין שבראש אחד ובכלי לא נגע.
ואוכל אין מטמא כלי אפילו מדרבנן.
ואפילו הכי האוכלין שבשני ראשיה טמאים, שהכלי מצרפן:
והרביעי בקודש, פסול.
והשלישי בתרומה".
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן, מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו.
מעדותו - על ידי עדותו:
[דתנן], "הוסיף ר"ע,
הוסיף ר' עקיבא - בעדות:
הסולת, והקטורת, והלבונה, והגחלים.
לבונה וגחלים - אף על גב דלאו אוכלין נינהו, חיבת הקודש מכשרתן ומשויא להו אוכל, בפרק כל שעה (לה, א):
שאם נגע טבול יום במקצתן, פסל את כולן".
פסל את כולן - אלמא מצרף כלי מה שבתוכו.
דאי משום דנגעי אהדדי.
נהי דגחלת שנגע בה מטמא את חברתה, אבל חברתה תו לא מטמיא.
דאם כן הוה ליה ששי ושביעי עד מאה.
ומאותו עדות נשנית משנה זו, ד"הכלי מצרף".
וקתני בהדיא, רביעי בקודש פסול.
אלמא דר' עקיבא חמישי לית ליה.
שלישי בתרומה אין, רביעי לא.
אלמא לית ליה לר' עקיבא קל וחומר דר' יוסי.
בלשון אחר שמעתי, יורד לעמקי תהום.
ואי אפשר להעמידו:
רביעי אין, חמישי לא.
שלישי אין, רביעי לא.
אלמא קסבר, צירוף דרבנן.
אלמא קסבר צירוף דרבנן - מילתא באנפי נפשה היא.
מדאמר ר' יוחנן מעדותו של ר' עקיבא נשנית.
אלמא קסבר ר' יוחנן צירוף דכלי לקודש דקתני גבי מעלות, לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן,
מעדותו של ר' עקיבא דמדרבנן הוא, דגחלים ולבונה לאו בני קבולי טומאה נינהו אלא מדרבנן,
ואף על גב דאמר מר "והבשר לרבות עצים ולבונה"?
אמרינן בכל שעה (שם), דמעלה מדרבנן היא:
ופליגא דרבי חנין, דאמר, צירוף דאורייתא.
ופליגא - דר' יוחנן אדר' חנין:
שנאמר (במדבר ז, ) "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת".
כף אחת - בקטורת כתיב, דקודש הוא:
הכתוב עשה כל מה שבכף, אחת.
תנן התם, "על מחט שנמצאת בבשר.
תנן התם - בעדיות, "ועל המחט" העיד עם שאר עדיות.
שאם נמצאת בבשר קודש, שהסכין שנגע בה, והידים של כהן שנגעו בה טהורין, והבשר טמא.
ולקמיה מפרש, האי מחט מאי טומאה הוה ביה?:
שהסכין, והידים, טהורות.
והבשר, טמא.
נמצאת בפרש, הכל טהור.
אמר רבי עקיבא, זכינו שאין טומאת ידים במקדש".
זכינו - זכות וטובה וריוח היא לנו מהפסד קדשים.
שלא נגזרה גזירת ידים במקדש ליטמא בדבר שאין מטמא אדם.
דהאי מחט מוקמי ליה דלאו בר טמויי אדם הוא.
דאילו חוץ למקדש, מטמאים ידים בטומאה כל דהו, אפילו סתמן, משום ידים עסקניות: