חזר רבי יהודה ודנו דין אחר.
נותר ישנו בבל תותירו, וחמץ בבל תותירו.
מה נותר בשריפה, אף חמץ בשריפה.
אמרו לו, אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק, לדבריך, יוכיחו.
שהן בבל תותירו.
שאנו אומרים בשריפה, ואתה אומר בקבורה?
שתק ר' יהודה.
אמר רב יוסף, היינו דאמרי אינשי, "כפא דחטא נגרא, בגווה נשרוף חרדלא".
[אביי אמר], "סדנא בסדני יתיב, מדויל ידיה משתלים".
רבא אמר, "גירא בגירי מקטיל, מדויל ידיה משתלים":
וחכ"א מפרר וזורה וכו': איבעיא להו, היכי קאמר?
"מפרר וזורה לרוח ומפרר ומטיל לים"
או דילמא.
"מפרר וזורה לרוח, אבל מטיל לים בעיניה".
ותנן נמי גבי עבודה זרה, כי האי גוונא.
ר' יוסי אומר, "שוחק וזורה לרוח או מטיל לים".
ואיבעיא להו היכי קאמר?
"שוחק וזורה לרוח ושוחק ומטיל לים".
או דילמא.
"שוחק וזורה לרוח, אבל מטיל לים בעיניה"?
אמר רבה, מסתברא, ע"ז דלים המלח קא אזלא, לא בעי שחיקה, חמץ דלשאר נהרות קאזיל, בעי פירור.
א"ל רב יוסף, אדרבה, איפכא מסתברא.
ע"ז דלא ממיסה בעי שחיקה, חמץ דממיס לא בעי פירור?
תניא כוותיה דרבה.
תניא כוותיה דרב יוסף.
תניא כוותיה דרבה, "היה מהלך במדבר, מפרר וזורה לרוח.
היה מהלך בספינה, מפרר ומטיל לים".
תניא כוותיה דרב יוסף.
"היה מהלך במדבר, שוחק וזורה לרוח.
היה מהלך בספינה, שוחק ומטיל לים".
שחיקה קשיא לרבה?
פירור קשיא לרב יוסף?
שחיקה לרבה לא קשיא, הא לים המלח, הא לשאר נהרות.
פירור לרב יוסף לא קשיא, הא בחיטי, הא בנהמא:
משנה
חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, מותר בהנאה.
ושל ישראל, אסור בהנאה.
שנאמר (שמות יג, ) "לא יראה לך שאור":
גמרא
מני מתניתין, לא רבי יהודה, ולא רבי שמעון, ולא רבי יוסי הגלילי?
מאי היא?
דתניא ”חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו, עובר עליו בלאו.
תוך זמנו, עובר עליו בלאו וכרת.
דברי רבי יהודה.
חמץ ישנו בבל תותירו - לא יראה ולא ימצא:
אשם תלוי - בא על ספק כרת כגון חלב ושומן לפניו ושגג באחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי ר' יהודה ורבנן בשילהי פרק בתרא דתמורה לר' יהודה בקבורה לרבנן בשריפה:
חטאת העוף הבא על הספק - כגון הפילה ספק ולד ספק אינו ולד אינה אוכלת בקדשים שמא ולד הוא עד שתביא כפרתה העולה באה על תנאי אם ילדתי הרי היא לחובתי ואם לאו הרי היא נדבה וחטאת העוף מביאתו על הספק ואין כאן משום חולין בעזרה דמקראי נפיק במסכת נזיר בפרק מי שאמר (דף כט.) ואסורה באכילה שמא חולין היא ומליקתה שויה נבילה ופליגי בה רבי יהודה ורבנן בפרק בתרא דתמורה חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אומר יטילנה לאמה:
ואתה אומר בקבורה - אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה יקבר ואע"ג שהנותר ממנו אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת והוא בבל תותירו:
כפא דחטא נגרא - כף בזך שחקק האומן בתוכו ישרוף את לשונו ואת חכו בחרדל לישנא אחרינא ישרוף הומי"ר (לגמוא (לבלוע מתוך שאיפה)) בלע"ז כמו שורפה חיה בע"ז (דף כט:):
סדנא - נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג):
מדויל ידיה משתלים - מהרמת ידו וממלאכתו משתלם שכרו כשנמצא גנב:
גיראה - עושה חצים:
או דילמא - לרוח הוא דבעי פירור שמא יזרקנו שלם וימצאנה אחר ויאכלנו אבל לים מטיל בעיניה דממיס ונימוק מאליו. לשון שחיקה שייך במתכת ולשון פירור שייך בפת:
ים המלח - [הנקרא מי"ר בטיא"ה (ים קפוא (?) [יש מי שאומר שאינה מאת רש"י]) ] אין ספינה עוברת בו:
בעי פירור - שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו:
לא ממסה - אין המים ממסות אותו:
תניא כוותיה דרבה - דחמץ בעי פירור:
תניא כוותיה דרב יוסף - דע"ז בעי שחיקה:
בחיטי - שהחמיצו בעי פירור כלומר פיזור שלא יתנם בשק ויזרקם אלא יפזרם על פני המים שלא יוכל אדם ללקטן מעל פני המים:
מתני' משום שנאמר לא יראה לך - בגמרא מפרש לה משום קנסא דעבר עליה משום בל יראה:
גמ' בין לפני זמנו - משש שעות עד שתחשך:
לאחר זמנו - משעבר הפסח עובר עליו בלאו ואם אכלו אינו ענוש כרת ולקמן מפרש ללאו:
תוך זמנו - במועד: