אמר רבא, הלכתא:
חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו, אסור במשהו, כרב.
שלא בזמנו, בין במינו בין שלא במינו, מותר, כרבי שמעון.
ומי אמר רבא הכי?!
והאמר רבא, "רבי שמעון קנסא קניס.
הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא"?
הני מילי בעיניה, אבל על ידי תערובת לא.
ואזדא רבא לטעמיה.
דאמר רבא, כי הוינן בי רב נחמן, כי הוו נפקי שבעה יומי דפסחא, אמר לן, "פוקו וזבינו חמירא דבני חילא":
אמר רב קדירות בפסח, ישברו.
ואמאי?
לשהינהו אחר הפסח, וליעבד בהו שלא במינן?
גזירה דילמא אתו למיעבד בהו במינו.
ושמואל אמר, לא ישברו.
אבל משהי להו לאחר זמנו, ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו.
ואזדא שמואל לטעמיה.
דאמר שמואל, להנהו דמזבני כנדי, "אשוו זביני אכנדיכי, ואי לא, דרשינא לכו כרבי שמעון".
ולידרוש להו, דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה?
אתריה דרב הוה.
ההוא תנורא דטחו ביה טיחיא.
אסרה רבא בר אהילאי למיכלי' לריפתא, אפילו במילחא לעולם.
דילמא אתי למיכליה בכותחא.
מיתיבי, "אין לשין את העיסה בחלב.
ואם לש, כל הפת כולה אסורה.
מפני הרגל עבירה.
כיוצא בו