כל שפסולו בגופו, ישרף מיד.
בדם ובבעלים, תעובר צורתן, ויוצאין לבית השריפה"?
א"ל, "האי תנא תנא דבי רבה בר אבוה הוא, דאמר אפילו פיגול, טעון עיבור צורה".
איתיביה, "נטמא, או שנפסל הבשר, או שיצא חוץ לקלעים:
רבי אליעזר אומר, יזרוק.
רבי יהושע אומר, לא יזרוק.
ומודה רבי יהושע, שאם זרק, הורצה".
מאי "נפסל"?
לאו בהיסח הדעת?
אי אמרת בשלמא פסולי טומאה הוי, היינו דמשכחת לה דמרצי ציץ.
אלא אי אמרת פסול הגוף הוי, אמאי הורצה?
מאי "נפסל", נפסל בטבול יום.
אי הכי היינו "טמא"?
תרי גווני טמא.
כי סליק רבין, אמרה לשמעתיה קמיה דר' ירמיה.
ואמר, "בבלאי טפשאי, משום דיתבי בארעא דחשוכא, אמריתון שמעתתא דמחשכו.
לא שמיע לכו הא דרבי שמעון בן לקיש משמיה דר' אושעיא?!
'מי החג שנטמאו:
השיקן ואחר כך הקדישן, טהורין.
הקדישן ואח"כ השיקן, טמאים'
מכדי?
זריעה נינהו, מה לי השיקן ואח"כ הקדישן, מה לי הקדישן ואחר כך השיקן?
אלמא, אין זריעה להקדש.
הכא נמי, אין זריעה לתרומה".
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא.
אמר ליה אביי, הקדישן בכלי קאמר, אבל בפה, לא עבוד רבנן מעלה.
או דילמא, בפה נמי עבוד רבנן מעלה?
אמר ליה, "זו לא שמעתי.
כיוצא בה, שמעתי.
דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן, ענבים שנטמאו, דרכן ואח"כ הקדישן טהורים, הקדישן ואח"כ דרכן, טמאין.
והא ענבים דקדושת פה נינהו, ואפילו הכי עבוד רבנן מעלה.
אמר רב יוסף, ענבים קאמרת?!
הכא בענבים של תרומה עסקינן, דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא.
אבל הני דבעי כלי, בפה לא עבוד רבנן מעלה.
"דרכן" ואפילו טובא.
ומי אמר רבי יוחנן הכי?
והאמר רבי יוחנן, "ענבים שנטמאו, דורכן פחות פחות מכביצה"?
איבעית אימא, הכא נמי פחות פחות מכביצה.
ואב"א, התם דנגעו להו בראשון, דהוו להו אינהו שני.
הכא, דנגעו בשני, דהוו להו שלישי.
אמר רבא אף אנן נמי תנינא.
(במדבר יט, ) "'ונתן עליו מים חיים אל כלי', שתהא חיותן בכלי".
"ונתן", אלמא תלושין נינהו.
והא מחוברין נינהו