אלא, מעלה.
הכי נמי, מעלה.
אמר רב שימי בר אשי, אף אנן נמי תנינא.
"טבל ועלה, אוכל במעשר.
העריב שמשו, אוכל בתרומה".
בתרומה אין, בקדשים לא.
אמאי?
טהור הוא?!
אלא, מעלה.
ה"נ, מעלה.
אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא.
(ויקרא ז, ) "'והבשר', לרבות את העצים ולבונה".
עצים ולבונה בני איטמויי נינהו?!
אלא מעלה.
הכא נמי, מעלה:
משנה
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל.
ויוצאין בדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו.
והכהנים, בחלה ובתרומה.
אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו.
חלות התודה ורקיקי נזיר:
עשאן לעצמו, אין יוצא בהן.
עשאן למכור בשוק, יוצאין בהן:
גמרא
תנא, "כוסמין, מין חיטין.
שיבולת שועל ושיפון, מין שעורין".
כוסמין, גולבא.
שיפון, דישרא.
שיבולת שועל, שבילי תעלא.
הני אין, אורז ודוחן לא.
מנהני מילי?
אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב.
אמר קרא (דברים טז, ) "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות".
דברים הבאים לידי חימוץ, אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה.
יצאו אלו, שאין באין לידי חימוץ, אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר, "אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת".
דתניא, "רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן, מפני שקרוב להחמיץ".
איבעיא להו, "שקרוב להחמיץ" דקדים ומחמיץ.
או דילמא, "קרוב להחמיץ, הוי, חמץ גמור, לא הוי?
תא שמע.
דתניא, "אמר רבי יוחנן בן נורי, אורז מין דגן הוא.
וחייבין על חימוצו כרת.
ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר.
קרמית, חייבת בחלה".
מאי קרמית?
אמר אביי, שיצניתא.
מאי שיצניתא?
אמר רב פפא, שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא.
אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש, עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש, אין חייבין על חימוצה כרת.
יתיב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע קמיה דרב אידי בר אבין.
ויתיב רב אידי בר אבין וקא מנמנם.
א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא, "מאי טעמא דריש לקיש?"
א"ל, "דאמר קרא 'לא תאכל עליו חמץ [וגו']', דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, חייבין על חימוצו כרת.
והא, הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו, דהויא ליה מצה עשירה, אין חייבין על חימוצה כרת.
איתיביה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא, "המחהו, וגמעו.
אם חמץ הוא, ענוש כרת.
ואם מצה הוא, אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח".
והא הכא דאין אדם יוצא ידי חובתו במצה, וחייבין על חימוצו כרת?
איתער בהו רב אידי בר אבין.
אמר להו, "דרדקי!
היינו טעמא דריש לקיש, משום דהוו להו מי פירות