האוכל נבלה ביום הכפורים, פטור".
רבינא אמר, אפילו תימא רבנן.
מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד, אלא אף משום בל תאכל טבל.
מידי "בלבד" כתיב?
אלא מחוורתא כדרב ששת.
ת"ר. "יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים?
ת"ל (דברים טז, ) "לחם עוני".
מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות, אלא בשמחה.
דברי ר' יוסי הגלילי.
ר' עקיבא אומר, "מצות מצות" ריבה.
אם כן מה ת"ל, "לחם עוני"?
פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש.
מאי טעמא דר' עקיבא?
מי כתיב, "לחם עוני"? "עני" כתיב.
ור' יוסי הגלילי?
מי קרינן "עני"? "עוני" קרינן!
ור' עקיבא?
האי דקרינן ביה "עוני", כדשמואל.
דאמר שמואל, "לחם עוני", לחם שעונין עליו דברים הרבה.
וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא?!
והתניא, "אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש.
ואם לש.
רבן גמליאל אומר, תשרף מיד.
וחכמים אומרים, יאכל.
ואמר רבי עקיבא, שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע, ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש, ולא אמרו לי דבר".
"ואף על פי שאין לשין מקטפין בו", אתאן לתנא קמא.
"וחכמים אומרים, את שלשין בו מקטפין בו, ואת שאין לשין בו, אין מקטפין בו.
ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין".
לא קשיא.
הא ביום טוב ראשון, הא ביום טוב שני.
כדאמר להו ר' יהושע לבניה, "יומא קמא, לא תלושו לי בחלבא.
מכאן ואילך, לושו לי בחלבא".
והתניא, "אין לשין את העיסה בחלב.
ואם לש, כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה".
אלא הכי קאמר, יומא קמא לא תלושו לי בדובשא, מכאן ואילך לושו לי בדובשא.
ואיבעית אימא לעולם בחלבא.
כדאמר רבינא, "כעין תורא, שרי".
הכא נמי, כעין תורא:
ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי שנא ממנחות, דתנן, "כל המנחות נילושות בפושרין, [ומשמרן] שלא יחמצו"?
אם אמרו בזריזין, יאמרו בשאין זריזין?!
אי הכי מילתת נמי לתית?
אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל, "חיטין של מנחות, אין לותתין אותה"?
לישה בזריזין איתא, לתיתה ליתא בזריזין.
ולישה מי איתא בזריזין?
והכתיב (ויקרא ב, ) "ויצק עליה שמן וגו' והביאה אל הכהן".
מקמיצה ואילך מצות כהונה.
לימד על יציקה ובלילה, שכשירה בכל אדם.
לישה נהי דבזריזין ליתא, במקום זריזין איתא.
דאמר מר, "בלילה כשירה בזר, חוץ לחומת עזרה פסולה".
לאפוקי לתיתה, דאינה בזריזין ולא במקום זריזין.
ומאי שנא ממנחת העומר?
דתניא, "מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה"?
ציבור שאני.
תנו רבנן, "יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים?
תלמוד לומר (שמות יב ) "בכל מושבותיכם תאכלו מצות".
מצה הנאכלת בכל מושבותיכם.
יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם, אלא בירושלים.
דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר, מצה ומרור.
מה מרור שאינו בכורים, אף מצה שאינה בכורים.
אי מה מרור שאין במינו בכורים, אף מצה שאין במינה בכורים?