אוציא חיטין ושעורין, שיש במינן ביכורים.
ת"ל, "מצות מצות" ריבה.
אי מצות מצות ריבה, אפילו ביכורים נמי?
הדר ביה ר"ע.
דתניא, "יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים?
ת"ל (שמות יב, ) 'בכל מושבותיכם תאכלו מצות', מצה הנאכלת בכל מושבות, יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות, אלא בירושלים.
יכול שאני מוציא אף מעשר שני?
תלמוד לומר, "מצות מצות" ריבה.
ומה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא ביכורים?
מרבה אני מעשר שני, שיש לו היתר בכל מושבות.
כדר' [אלעזר], ומוציא אני ביכורים, שאין להן היתר בכל מושבות.
דא"ר [אלעזר], מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים.
ת"ל (דברים יד, ) "כי לא תוכל שאתו".
ואין שאת אלא אכילה.
שנאמר (בראשית מג ) "וישא משאת מאת פניו".
מאן שמעת ליה דאמר במעשר שני נפיק ביה?
רבי עקיבא.
וקממעיט להו לביכורים, מ"בכל מושבותיכם".
שמע מינה, הדר ביה.
ור' יוסי הגלילי, תיפוק לי' מ"לחם עוני", מי שנאכל באוני, יצא זה שאין נאכל אלא בשמחה?
סבר ליה כרבי שמעון.
דתניא, "ביכורים, אסורין לאונן.
ור"ש. מתיר".
מאי טעמא דרבנן?
דכתיב (דברים יב, ) "לא תוכל לאכול בשעריך".
ואמר מר, "תרומת ידך", אלו ביכורים.
דאיתקש ביכורים למעשר.
מה מעשר אסור לאונן, אף ביכורים אסור לאונן.
ורבי שמעון?
"תרומה" קרינהו רחמנא, כתרומה.
מה תרומה מותרת לאונן, אף ביכורים מותר לאונן.
ורבי שמעון, נהי דהיקיש לית ליה, שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו?
דכתי' (דברים כו, ) "ושמחת בכל הטוב".
ההוא לזמן שמחה הוא דאתא.
דתנן, "מעצרת ועד החג, מביא וקורא.
מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא".
תנו רבנן, "'לחם עוני', פרט לחלוט ולאשישה.
יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הדראה?
ת"ל, "מצות מצות" ריבה.
ואפילו כמצות של שלמה.
א"כ מה ת"ל 'לחם עוני'?
פרט לחלוט ולאשישה".
ומאי משמע דהאי "אשישה" לישנא דחשיבותא?
דכתיב (שמואל ב ו, ) "ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד, ואשישה אחת וגו'".
ואמר רב חנן בר אבא, "אשפר" אחד מששה בפר.
"אשישה", אחד מששה באיפה.
ופליגא דשמואל.
דאמר שמואל, "אשישה", גרבא דחמרא.
דכתיב (הושע ג, ) "ואהבי אשישי ענבים".
ת"ר, "אין אופין פת עבה בפסח.
דברי בית שמאי.