משנה
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
בחזרת
בתמכא
ובחרחבינא
ובעולשין
ובמרור.
יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין.
אבל לא כבושין, ולא שלוקין, ולא מבושלין.
ומצטרפין לכזית.
ויוצאין בקלח שלהן.
ובדמאי.
ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו.
ומעשר שני והקדש שנפדו:
גמרא
חזרת, חסא.
עולשין, הינדבי.
תמכא, אמר רבה בר בר חנה, "תמכתא שמה".
חרחבינא, אמר רשב"ל, "אצוותא דדיקלא".
ובמרור, מרירתא.
תני בר קפרא, "אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
בעולשין, ובתמכא, בחרחלין, בחרחבינין, ובחזרין.
רב יהודה אומר, אף עולשי שדה, ועולשי גינה.
וחזרת".
"עולשי גינה וחזרת" הא תנא לה רישא?
הכי קאמר, אף עולשי שדה, כעולשי גינה וחזרת.
רבי מאיר אומר, אף עסווס, וטורא, ומר ירואר.
א"ל ר' יוסי, עסווס וטורא, אחד הוא.
ו"מר" זה הוא "ירואר".
תני דבי שמואל, "אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין.
ר' יהודה אומר, אף חזרת יולין, וחזרת גלין.
כיוצא בהן ר' אילעא אומר משום ר"א, אף ערקבלים.
וחזרתי על כל תלמידיו, ובקשתי לי חבר ולא מצאתי.
וכשבאתי לפני ר"א בן יעקב, הודה לדברי.
ר' יהודה אומר, כל שיש לו שרף.
ר' יוחנן בן ברוקה אומר, כל שפניו מכסיפין.
אחרים אומרים, [כל] ירק מר יש לו שרף, ופניו מכסיפין"?
א"ר יוחנן, מדברי כולן נלמד, ירק מר, יש לו שרף, ופניו מכסיפין.
אמר רב הונא הלכה כאחרים.
רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא.
א"ל, מאי דעתיך, דמרירין טפי?
והא "חזרת" תנן, ותנא דבי שמואל, "חזרת", וא"ר אושעיא, מצוה בחזרת?
ואמר רבא, מאי חזרת?
חסא.
מאי חסא?
דחס רחמנא עילוון.
ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, למה נמשלו מצריים כמרור?
לומר לך, מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים, תחילתן רכה וסופן קשה.
א"ל, הדרי בי.
א"ל רב רחומי לאביי, ממאי דהאי מרור מין ירק הוא, אימא מרירתא דכופיא?
דומיא דמצה.
מה מצה גידולי קרקע, אף מרור גידולי קרקע.
ואימא הירדוף?
דומיא דמצה.
מה מצה מין זרעים, אף מרור מין זרעים.
ואימא הרזיפו?
דומיא דמצה.
מה מצה שניקחת בכסף מעשר, אף מרור שניקח בכסף מעשר.
א"ל רבה בר רב חנין לאביי, אימא "מרור", חד?
"מרורים" כתיב.
ואימא "מרורים" תרי.
דומיא דמצה.
מה מצה, מינין הרבה, אף מרור, מינין הרבה.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב, ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, כולן נזרעין בערוגה אחת.
למימרא דלית בהו משום כלאים?
מתיב רבא, "חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין וכרישי שדה, כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי, ודלעת המצרי והרמוצה - אינם כלאים זה בזה".
"חזרת וחזרת גלין" אין, חזרת ועולשין, לא?
וכי תימא כולהו בהדדי קתני להו?
והא אמר רב, "זוגות זוגות קתני"?
מאי "נזרעין" דאמר רב, נזרעין כהלכתן.
כהלכתן, תנינא?