(שמות יב, ) "ושמרתם את המצות", מצה המשתמרת לשם מצה.
יצתה זו, שאין משתמרת לשם מצה, אלא לשום זבח.
רב יוסף אמר, אמר קרא (שמות יב, ) "שבעת ימים מצות תאכלו", מצה הנאכלת לשבעת ימים, יצתה זו שאינה נאכלת לשבעת ימים, אלא ליום ולילה.
תניא כוותיה דרבה, ותניא כוותיה דרב יוסף.
תניא כוותיה דרבה.
"יכול יצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר?
תלמוד לומר, 'ושמרתם את המצות'.
מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח".
תניא כוותיה דרב יוסף.
"יכול יצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר?
תלמוד לומר, "שבעת ימים מצות תאכלו", מצה הנאכלת לשבעה, יצתה זו שאינה נאכלת לשבעה אלא ליום ולילה.
ותיפוק ליה, מ"לחם עוני" מי שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה?
סבר לה כר' עקיבא, דאמר "עני" כתיב.
ותיפוק ליה דהוה ליה מצה עשירה?
אמר שמואל בר רב יצחק, רביעית היא, ומתחלקת היא לכמה חלות.
ותיפוק ליה דאינן נאכלות בכל מושבות?
אמר ריש לקיש, זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון.
תניא, "אמר ר' אילעאי שאלתי את ר' אליעזר, 'מהו שיצא אדם בחלות תודה ורקיקי נזיר?'
אמר לי, 'לא שמעתי'.
באתי ושאלתי לפני ר' יהושע.
אמר לי, 'הרי אמרו חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו, אין אדם יוצא בהן.
למכור בשוק, יוצא בהן'.
כשבאתי והרציתי דברים לפני ר' אליעזר אמר לי, 'ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני'".
איכא דאמרי, 'ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני ולא טעמא בעיא?!'".
וטעמא מאי?
אמר רבה, כל לשוק, אימלוכי מימלך.
אמר, אי מזדבן מזדבן, אי לא מזדבן איפוק בהו אנא: