סלקא דעתך אמינא, הואיל וכתיב (דברים טז, ) "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות", כל שישנו בקום אכול מצה, ישנו בבל תאכל חמץ.
והני נשי, הואיל וליתנהו בקום אכול מצה, דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא, אימא ב"בל תאכל חמץ" נמי ליתנהו.
קמ"ל.
והשתא דאתרבו להו ב"בל תאכל חמץ".
איתרבי נמי לאכילת מצה, כרבי [אלעזר].
דאמר ר"א, "נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה".
שנא', "לא תאכל עליו חמץ וגו'".
כל שישנו בבל תאכל חמץ, ישנו באכילת מצה, והני נשי נמי, הואיל וישנן בבל תאכל חמץ, ישנן בקום אכול מצה.
ומאי חזית דהאי "כל" לרבויי נשים, ומפקת עירובו.
אימא לרבויי עירובו?
מסתברא, קאי באוכלין, מרבה אוכלין.
קאי באוכלין, מרבה נאכלין?!
מתקיף לה רב נתן, אבוה דרב הונא.
וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה נאכלין?!
והא תניא, "(ויקרא ז, ) "כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב" אין לי אלא חלב תמימין, שראוי ליקרב, חלב בעלי מומין מנין?
ת"ל, "מן הבהמה".
חלב חולין מניין?
ת"ל, "כי כל"".
והא הכא, דקאי באוכלין, וקא מרבה נאכלין?
התם דליכא אוכלין, מרבה נאכלין.
הכא דאיכא אוכלין, לא שביק להו לאוכלין, ומרבה נאכלין.
ורבנן דלית להו עירוב "כל" לא דרשי.
אלא נשים מנא להו?
"כל" לא דרשי, "כי כל" דרשי.
ור"א, אימא "כל" לרבות את הנשים, "כי כל" לרבות את עירובו?
וכי תימא, "כי כל" ר"א לא דריש?
והתניא, "(ויקרא ב, ) "שאור בל תקטירו".
אין לי אלא כולו, מקצתו מניין?
ת"ל, "כל".
עירובו מניין?
ת"ל, "כי כל".
מאן שמעת ליה דדריש "כל"?
רבי אליעזר.
וקא דריש, "כי כל"?
קשיא.
א"ר אבהו אמר רבי יוחנן, כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור.
חוץ מאיסורי נזיר.
שהרי אמרה תורה (במדבר ו, ) "משרת".
וזעירי אמר, אף "שאור בל תקטירו""..
כמאן?
כר"א, דדריש "כל"?
אי הכי,