לענין חמץ בפסח נמי?
אין הכי נמי.
ולאפוקי מדאביי, דאמר "יש הקטרה לפחות מכזית".
קמשמע לן, דהקטרה לאו לפחות מכזית.
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא.
אמר ליה אביי לרב דימי, "וכל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור?
והתנן, "המקפה של תרומה, והשום והשמן של חולין, ונגע טבול יום במקצתן, פסל את כולן.
המקפה של חולין, והשום והשמן של תרומה, ונגע טבול יום במקצתן, לא פסל אלא מקום מגעו בלבד".
והוינן בה.
מקום מגעו אמאי פסולה, הא בטלי להו תבלין ברוב?
ואמר רבה בר בר חנה, "מה טעם?
הואיל וזר לוקה עליהן בכזית".
היכי דמי?
לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור?"
"לא.
מאי "כזית"?
דאיכא כזית בכדי אכילת פרס".
"וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא היא?!"
א"ל, "אין".
"אי הכי, אמאי פליגי רבנן עליה דר"א, בכותח הבבלי?"
"אלא מאי? משום דהיתר מצטרף לאיסור, סוף סוף אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי?
אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס.
אי בעיניה, דקשריף וקאכיל ליה, בטלה דעתיה אצל כל אדם.
ואי משטר קשטר ואכיל, לית ביה כזית בכדי אכילת פרס".
איתיביה, ""שתי קדירות, אחת של חולין ואחת של תרומה.
ולפניהן שתי מדוכות, אחת של חולין ואחת של תרומה.
ונפלו אלו לתוך אלו.
מותרין.
שאני אומר, תרומה לתוך התרומה נפלה, וחולין לתוך חולין נפלו".
ואי אמרת, כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, אמאי אמרינן שאני אומר תרומה לתוך כו'?"
א"ל, "הנח לתרומת תבלין דרבנן".
איתיביה ""שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה.
ולפניהם ב' סאין, אחת של חולין ואחת של תרומה.
ונפלו אלו לתוך אלו.
מותרין.
שאני אומר, חולין לתוך חולין נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה".
ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, אמאי אמרינן, "שאני אומר"?"
אמר ליה, "הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן".
והאי, "משרת" להכי הוא דאתא, האי מיבעי ליה לכדתניא?
"משרת