ונטל ספיחי כרוב, ואכל ונתן לי.
ואמר לי, "בני! בפני, אכול.
שלא בפני, לא תאכל.
אני שראיתי את ר"ש בן יוחי שאכל, כדי הוא ר' שמעון בן יוחי לסמוך עליו, בפניו ושלא בפניו.
אתה, בפני אכול, שלא בפני, לא תאכל".
מאי ר"ש?
דתניא, "רבי שמעון אומר, כל הספיחים אסורין, חוץ מספיחי כרוב.
שאין כיוצא בהן בירק השדה.
וחכ"א, כל הספיחין אסורים".
ותרוייהו אליבא דר' עקיבא.
דתניא, "(ויקרא כה, ) 'הן לא נזרע, ולא נאסוף את תבואתנו'.
א"ר עקיבא, וכי מאחר שאין זורעין, מהיכא אוספין?
מכאן, לספיחין שהן אסורין".
במאי קא מיפלגי?
רבנן סברי, גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחי דעלמא.
ור"ש סבר, לא גזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחי דעלמא:
ההולך ממקום וכו':
בשלמא, ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, ולא ליעביד.
אלא ממקום שאין עושין למקום שעושין, אל ישנה אדם מפני המחלוקת, ונעביד.
הא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם?
אמר אביי, ארישא.
רבא אמר, לעולם אסיפא.
והכי קאמר, אין בזו, מפני שינוי המחלוקת.
מאי קא אמרת?
הרואה אומר מלאכה אסורה.
מימר אמרי, "כמה בטלני הוי בשוקא!"
א"ל רב ספרא לרבי אבא, כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא