ביישוב לא עבידנא, מפני שינוי המחלוקת.
במדבר, מאי?"
א"ל, "הכי אמר רב אמי, 'ביישוב אסור, במדבר מותר'".
רב נתן בר אסיא אזל מבי רב לפומבדיתא בי"ט שני של עצרת.
שמתיה רב יוסף.
א"ל אביי, "ולנגדיה מר נגידי?"
א"ל," עדיפא עבדי ליה.
דבמערבא, מימנו אנגידא דבר בי רב, ולא מימנו אשמתא".
א"ד.
נגדיה רב יוסף.
א"ל אביי," נשמתיה מר?
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו, 'מנדין על שני ימים טובים של גליות'".
א"ל, "ה"מ איניש דעלמא, הכא צורבא מדרבנן הוא, דטבא ליה עבדי.
דבמערבא, מימנו אנגדתא דבר בי רב, ולא מימנו אשמתא":
כיוצא בו המוליך פירות שביעית וכו': ולית ליה לר' יהודה הא דתנן, "נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם, וחומרי המקום שהלך לשם"?
אמר רב שישא בריה דרב אידי, מילתא אחריתי קאמר ר' יהודה.
וה"ק, "או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו, ושמע שכלו במקומו, חייב לבער.
ר' יהודה אומר, צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו, והא לא כלו להו!".
למימרא דר' יהודה לקולא קאמר?
והאמר ר"א, "לא אמר רבי יהודה אלא לחומרא"?
אלא איפוך, "אינו חייב לבער.
רבי יהודה אומר, צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו, והא כלו להו!".
אביי אמר, לעולם כדקתני, וה"ק.
"או ממקום שלא כלו למקום שכלו, והחזירן למקומן ועדיין לא כלו, אינו חייב לבער.
רבי יהודה אומר, צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו, והא כלו להו!".
מתקיף לה רב אשי לרבי יהודה, אטו אגבא דחמרא קלטינהו?!
אלא אמר רב אשי, בפלוגתא דהני תנאי.
דתנן, "הכובש שלשה כבשין בחבית אחת.
ר"א אומר, אוכלין על הראשון.
ר' יהושע אומר, אף על האחרון.
ר"ג אומר, כל שכלה מינו מן השדה, יבער מינו מן החבית".
והלכה כדבריו".
רבינא אמר בפלוגתא דהני תנאי.
דתנן, "אוכלין בתמרין עד שיכלה האחרון שבצוער.
רשב"ג אומר,