(ויקרא יד, ) "והעלה הכהן את העלה", שהעלה כבר.
אמר ליה רב שמן בר אבא לרב פפא, לדידך דאמרת מעלה ומלינה בראשו של מזבח, קיימין ועבדינן מילתא לכהנים דאתו בה לידי תקלה, דסברי דיומיה הוא, ואתו לאקטורי?!
אמר ליה, כהנים זריזין הן.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא, ואמרי לה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא, והא כמה דלא מתקטרי אמורין, כהנים לא מצו אכלי בשר?
דתניא, "יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אמורין?
תלמוד לומר (ויקרא ז, ) "והקטיר הכהן את החלב המזבחה".
והדר (ויקרא ז, ) "והיה החזה לאהרן ולבניו".
וכמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי.
דתניא, (שמות כט, ) "'ואכלו אותם אשר כפר בהם' מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין".
אמר ליה, כיון דלא אפשר, עשאום כמי שנטמאו או שאבדו.
דתניא, "יכול נטמאו אמורין או שאבדו לא יהו כהנים זכאין בחזה ושוק?
תלמוד לומר (ויקרא ז, ) "והיה החזה לאהרן ולבניו" מכל מקום".
רב כהנא רמי, כתיב (שמות כג, ) "לא ילין חלב חגי עד בקר", עד בוקר הוא דלא ילין, הא כל הלילה כולה ילין.
וכתיב (ויקרא ו, ) "והקטיר עליה חלבי השלמים", עליה השלם כל הקרבנות כולן"?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה.
כשנתותרו.
רמי לי' רב ספרא לרב, כתיב (שמות לד, ) "לא ילין לבקר זבח חג הפסח", לבקר הוא דלא ילין, הא כל הלילה ילין.
והכתיב (במדבר כח, ) "עולת שבת בשבתו", ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב?
אמר ליה כבר רמייה ניהליה רב אבא בר חייא לרבי אבהו, ושני ליה.
הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן, דחלבי שבת קריבין ביום טוב.
אמר ליה, "משום דחלבי שבת קריבין ביום טוב, אנן ניקו ונימא ליה, דהאי קרא בארבעה עשר שחל להיות בשבת הוא דכתיב?!"
אמר ליה, "שבקיה לקרא, דהוא דחיק ומוקים אנפשיה":
משנה
הפסח ששחטו שלא לשמו.
וקבל והלך וזרק שלא לשמו.
או לשמו ושלא לשמו.
או שלא לשמו ולשמו -
פסול.
כיצד "לשמו ושלא לשמו"?
לשם פסח ולשם שלמים.
"שלא לשמו ולשמו"?
לשם שלמים ולשם פסח:
גמרא
בעי רב פפא, בעבודה אחת תנן, או בשתי עבודות תנן?
בעבודה אחת תנן, ורבי יוסי היא, דאמר, "אף בגמר דבריו אדם נתפס".
דאי ר"מ, הא אמר, "תפוס לשון ראשון".