בהאי קרא קמיפלגי.
(ויקרא א, ) "ונרצה לו לכפר עליו".
עליו ולא על חבירו.
רבה סבר, חבירו דומיא דידיה, מה הוא דבר כפרה, אף חבירו דבר כפרה, לאפוקי האי ערל דלאו בר כפרה הוא.
ורב חסדא סבר, האי ערל נמי, כיון דבר חיובא הוא, בר כפרה הוא, [הואיל] דאי בעי מתקן נפשיה.
ומי אית ליה לרב חסדא, "הואיל"?
והא איתמר, "האופה מיו"ט לחול.
רב חסדא אמר, לוקה.
רבה אמר, אינו לוקה".
רבה אמר אינו לוקה, אמרינן הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה, השתא נמי חזי ליה, ולא לקי.
רב חסדא אמר לוקה, לא אמרינן הואיל.
בשלמא דרבה אדרבה לא קשיא.
הכא מחוסר מעשה, התם דלא מחוסר מעשה.
אלא דרב חסדא אדרב חסדא קשיא?
אמרי, כי לית ליה לרב חסדא "הואיל" לקולא.
לחומרא, אית ליה.
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא, קתני, "הואיל וערלה פוסלת, וטומאה פוסלת.
מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה, אף ערלה לא עשה מקצת ערלה ככל ערלה".
האי טומאה, היכי דמי?
אילימא בטומאת גברי?
ומאי "לא עשה בה מקצת טומאה, ככל טומאה"?
דאי איכא ארבעה וחמשה גברי טמאין, וארבעה וחמשה גברי טהורין, לא פסלי להו טמאין לטהורין.
גבי ערלה נמי, הא לא פסלי?
דתנן, "למולין ולערלים, כשר".
מאי שנא טומאה דפשיטא ליה, ומאי שנא ערלה דמספקא ליה?
אלא בטומאת בשר.
ומאי, "לא עשה בה מקצת טומאה, ככל טומאה"?
דאילו איטמי חד מאברים, האי דאיטמי שרפינן ליה, ואידך אכלינן ליה.
במאי אוקימתא, בטומאת בשר?
אימא סיפא.
"דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים, מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים.
ואל יוכיח זמן, שנוהג בכל הזבחים".
ומאי טומאה?
אי נימא טומאת בשר?
אמאי אינו נוהג בכל הזבחים?
אלא פשיטא בטומאת גברי.
ומאי "אינו נוהג בכל הזבחים"?
דאילו בכל הזבחים, ערל וטמא משלחין קרבנותיהן, ואילו בפסח, ערל וטמא אין משלחין פסחיהן.
רישא בטומאת בשר, וסיפא בטומאת גברי?!
א"ל, אין.
שם טומאה קא פריך.
ואיבעית אימא, סיפא נמי בטומאת בשר.
ומאי, "אינו נוהג בכל הזבחים"?
דאילו בכל הזבחים, בין שנטמא חלב ובשר קיים, בין שנטמא בשר, וחלב קיים, זורק את הדם.
ואילו בפסח, נטמא חלב ובשר קיים, זורק את הדם, נטמא בשר, וחלב קיים, אינו זורק את הדם.
במאי אוקימתא, בטומאת בשר?
אימא סיפא.
"דנין דבר שלא הותר מכללו, מדבר שלא הותר מכללו, ואל תוכיח טומאה, שהרי הותרה מכללה".
במאי?
אילימא,