כי האי גוונא, זב נמי טמויי מטמי באונס.
כדרב הונא.
דאמר רב הונא, "ראיה ראשונה של זב, מטמאה באונס".
מאי חומריה דמצורע מזב?
שכן טעון פריעה, ופרימה, ואסור בתשמיש המטה.
אדרבה?
זב חמור, שכן מטמא משכב ומושב, ומטמא כלי חרס בהיסט?
אמר קרא, "זב" "וכל זב", לרבות בעל קרי.
"ומצורע חמור מבעל קרי".
ומאי חומריה?
כדאמרן.
אדרבה?
בעל קרי חמור, שכן מטמא במשהו?
סבר לה כר' נתן.
דתניא, "ר' נתן אומר משום ר' ישמעאל, זב צריך כחתימת פי האמה.
ולא הודו לו חכמים".
ואיתקש ליה בעל קרי לזב.
ו"כל צרוע", למה לי?
איידי דכתיב "כל זב" כתיב נמי "כל צרוע".
ורבי יהודה" שפיר קאמר רבי שמעון?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא.
"רבי אליעזר אומר, יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה, יכול יהו חייבין?
ת"ל (במדבר ה, ) "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, וכל טמא לנפש".
בשעה שטמאי מתים משתלחין, זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין, אין זבין ומצורעין משתלחין.
אמר מר, "זב, וכל זב, לרבו' בעל קרי".
מסייע ליה לר' יוחנן.
דא"ר יוחנן, "מחילות לא נתקדשו.
ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות".
מיתיבי, "בעל קרי כמגע שרץ".
מאי לאו למחנותם?
לא, לטומאתם.
לטומאתם?!
האי טומאת ערב כתיב ביה, והאי טומאת ערב כתיב ביה?
אלא לאו למחנותם.
לא.
לעולם לטומאתם, והא קמשמע לן, דבעל קרי כמגע שרץ .
מה מגע שרץ מטמא באונס, אף בעל קרי מטמא באונס.
מיתיבי,