במרובה.
מנא ידעי?
ואלא שבא בטומאה.
סוף סוף מנא ידעי?
דמית נשיא.
דמית נשיא אימת?
אילימא דמית בשלשה עשר?
סכין למה לי דמטבליה?
ואלא דמית בארבעה עשר.
מאי שנא סכין דמטביל, ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה?
לא צריכא, דנשיא גוסס בשלשה עשר.
סכין דחד ספיקא, מטביל לה.
קופיץ דתרי ספיקי, לא מטביל לה.
תניא, "יהודה בן דורתאי, פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום.
אמר, "אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל, "מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת?" מה הן אומרים לו?
תמהני על שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, שהן חכמים גדולים, ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל, חגיגה דוחה את השבת"".
אמר רב, מ"ט דבן דורתאי?
דכתיב (דברים טז, ) "וזבחת פסח לה' אלהיך, צאן ובקר".
והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים?
אלא, "צאן", זה פסח, "בקר", זו חגיגה, ואמר רחמנא, "וזבחת פסח".
א"ר אשי, ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש?
אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא.
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, "מניין למותר הפסח שקרב שלמים?
שנא', "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר".
וכי פסח מן הבקר בא?! והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים?
אלא מותר הפסח, יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר".
ורבנן מ"ט לא דחי שבת? הא ודאי קרבן ציבור הוא?
א"ר אילעא משום רבי יהודה בן ספרא, אמר קרא (ויקרא כג, ) "וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה".
"שבעה"?! שמונה הוו?
אלא, מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת.
כי אתא רבין אמר, "אמרתי לפני רבותי, פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה?
כגון שחל י"ט הראשון של חג בשבת?".
אמר אביי, אבין תכלא, לימא כי הא מילתא!
שמנה לא משכחת לה כלל, שבעה איתא ברוב שנים.
אמר עולא אמר רבי אלעזר, שלמים ששחטן מערב י"ט, אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה.
משום שמחה, דכתיב (דברים כז, ) "וזבחת ושמחת", בעינן זביחה