לימד על חגיגת י"ד, שנאכלת לשני ימים ולילה אחד.
או אינו אלא ליום ולילה?
כשהוא אומר (דברים טז, ) "ביום הראשון", הרי בקר שני אמור.
או אינו אלא בקר ראשון, ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד, חוץ מזו?
כשהוא אומר בו (ויקרא ז, יז) "אם נדר או נדבה", לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לב' ימים ולילה א'".
אמר מר, "או אינו אלא בקר ראשון?", הא אמרת "כשהוא אומר ביום הראשון, הרי בקר שני אמור"?
ה"ק, או אינו אלא בשתי חגיגו' הכתוב מדבר, אחת חגיגת י"ד ואחת חגיגת ט"ו, וזו לבוקרה וזו לבוקרה?
הדר אמר, אלא דקי"ל, חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד, א"כ "אם נדר או נדבה", במאי?
אי חגיגת י"ד?
הא כתיב בה, יום ולילה?
אי חגיגת ט"ו?
הא כתיב בה יום ולילה?
אלא האי, לחגיגת ט"ו.
והאיך כוליה קרא, לחגיגת י"ד.
לימד על חגיגת י"ד, שנאכלת לשני ימים ולילה אחד.
טעמא דכתיב, "ביום הראשון לבקר" דמאי "בקר"? בקר שני.
הא כל היכא דכתיב, "בקר" סתמא, בקר ראשון, ואע"ג דלא כתב ביה ראשית:
משנה
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת, חייב עליו חטאת.
ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח.
אם אינן ראויין, חייב.
ואם ראויין הן.
רבי אליעזר מחייב חטאת.
ור' יהושע פוטר.
א"ל ר' אליעזר, "מה אם הפסח שהוא מותר לשמו, כששינה את שמו חייב, זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב?"
א"ל ר' יהושע, "לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור, תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר?".
א"ל ר"א, "אימורי ציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן, חייב".
א"ל ר' יהושע, "לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה?"
רבי מאיר אומר, אף השוחט לשם אימורי ציבור, פטור.
שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלין, ולטמאין - חייב.
לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולין ולערלים, לטמאין ולטהורין, פטור.
שחטו ונמצא בעל מום, חייב.
שחטו ונמצא טריפה.
בסתר, פטור.
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו, או שנטמאו, פטור, מפני ששחט ברשות: