צורת הדף באתר היברובוקס

אף כאן - בפרוסה.

אף כאן בפרוסה - לברך על אכילת מצה. ושתי שלימות מייתי משום ברכת המוציא, דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות, ובוצע מאחת מהשלימות:

אף כאן בפרוסה. לברך על אכילת מצה. ושתי שלימות מייתינן משום המוציא, דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות, ובוצע מאחת מהשלימות:

דבר אחר, מה דרכו של עני, הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי, הוא מסיק ואשתו אופה:

אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה - כדי שלא תחמיץ:

דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה. ונותנו מיד לתנור כשנגמר היסקו שירא שמא יצטנן התנור קודם שיזדמן עוסקין שניהם זה בהיסק התנור וזו בעיסה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי שלא תחמיץ:

 

 

אע"פ שאין חרוסת מצוה: ואי לא מצוה, משום מאי מייתי לה?

א"ר אמי, משום קפא.

משום קפא - שרף החזרת קשה ויש בו ארס:

משום קפא. שרף החזרת קשה הוא והרי הוא כארס:

אמר רב אסי, קפא דחסא, חמא.

קפא דחסא חמא - מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:

קפא דחסא. מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא: 

קפא דחמא, כרתי.

קפא דחמא כרתי - מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי:

 קפא דחמא כרתי. מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי כרישים:

[קפא דכרתי, חמימי].

חמימי - ישתה מים חמין:

חמימי. ישתה מים חמין:

קפא דכולהו, חמימי.

קפא דכולהו חמימי - ארס של כל ירקות חמין רפואה להן:

קפא דכולהו חמימי. ארס של כל הירקות מים חמין רפואה להם: 

אדהכי והכי, נימא הכי "קפא קפא דכירנא לך ולשב בנתיך ולתמני כלתך":

 

רבי אלעזר בר' צדוק אומר מצוה וכו': מאי מצוה?

רבי לוי אומר, זכר לתפוח.

זכר לתפוח. במסכת סוטה (דף יא:) שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר ח):

ור' יוחנן אומר: זכר לטיט.

אמר אביי, הלכך צריך לקהוייה, וצריך לסמוכיה.

לסמוכיה. לכתוש בו ירקות הרבה כדי שיהא עבה: 

לקהוייה, זכר לתפוח.

זכר לתפוח - שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר ח'):

וצריך לסמוכיה, זכר לטיט.

לסמוכיה - להטיל ולכתוש בו הרבה כדי שיהיה עב וצריך לקהוייה להטיל בו תפוחים ויין ומילתא דאית בו קיוהא:

צריך לקהוייה - זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט:

וצריך לקהוייה. להטיל בו תפוחין דאית ביה קיוהא זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט: 

תניא כוותיה דרבי יוחנן, "תבלין זכר לתבן, חרוסת זכר לטיט".

תבלין - ירקות שמטילין בחרוסת זכר לתבן וחרוסת שכותשים בו הדק זכר לטיט:

תבלין. בשמים שמטילין בחרוסת זכר לתבן (וחרס) שכותשין בו הדק זכר לטיט: 

אמר רבי אלעזר בר' צדוק, כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים:

תגרי חרך - חנוונים היושבים אצל חלונותיהם ומוכרין כמו מציץ מן החרכים (שם ב):

תגרי חרך. כמו מציץ מן החרכים (שם ב) חנוונים היושבים אצל חנויותיהן ומוכרין:

"בואו וטלו לכם תבלין למצוה":

משנה

מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.

ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה?

שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור?

שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי?

שבכל הלילות אנו [מטבילין] פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?

שתי פעמים. טיבול ראשון דשאר ירקות וטיבול שני דמרור:

הלילה הזה כולו צלי. בזמן שבית המקדש קיים היה שואל כן:

ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו.

ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. אם מבין הרבה יפרש הכל:

 

מתחיל בגנות, ומסיים בשבח. 

מתחיל בגנות. מפרש בגמרא: 

 

ודורש (דברים כו, ) מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה כולה:

 

גמרא

ת"ר, "חכם בנו, שואלו.

ואם אינו חכם, אשתו שואלתו.

ואם לאו, הוא שואל לעצמו.

ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח, שואלין זה לזה, 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים?'":

מתקיף לה רבא אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא?

אטו כל יומי לא סגיא דלא מטבלינן. דקתני שבכל הלילות (אין) אנו מטבילין פעם אחת אבל אשבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות ליכא למיפרך הכי דהתם ה''ק בכל הלילות אין אנו מחזרין אחר מרור:

אלא אמר רבא הכי קתני, "שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?"

מתקיף לה רב ספרא, חיובא לדרדקי?

חיובא לדרדקי. בתמיה הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן: 

אלא אמר רב ספרא, הכי קתני, "אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?":

 אלא אמר רב ספרא כו'. מהכא שמעינן דהכי אית לן למימר שבכל הלילות אין אנו מטבילין [אפילו] פעם אחת והאומר אין אנו חייבין לטבל שיבוש הוא בידו:

מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מאי בגנות?

רב אמר, "מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו".

[ושמואל] אמר, "עבדים היינו".

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה, "עבדא דמפיק ליה מריה לחירות, ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה?"

אמר ליה, "בעי לאודויי ולשבוחי".

א"ל, "פטרתן מלומר, 'מה נשתנה'".

פתח ואמר, "עבדים היינו":

פתח ואמר. לאחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו וגומר הגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה לנו הקב''ה שהיינו עבדים והוציאנו משם: 

 

משנה

רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר,

עין משפט ונר מצוה

פז א מיי' פ"ח מהל' מצה הלכה ו , סמ"ג עשין מא , טור ושו"ע או"ח סי' תעה סעיף א , וטור ושו"ע או"ח סי' תעג סעיף ו:

פח ב טור ושו"ע או"ח סי' תס סעיף ב:

פט ג ד מיי' פ"ז מהל' מצה הלכה יא , סמ"ג עשין מא , טור ושו"ע או"ח סי' תעג סעיף ה בהג"ה:

צ ה ו מיי' פ"ז מהל' מצה הלכה ב , ומיי' פ"ח מהל' מצה הלכה ב , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תעג סעיף ז:

צא ז טור ושו"ע או"ח סי' תעג סעיף ז בהג"ה:

צב ח מיי' פ"ז מהל' מצה הלכה ה , ומיי' פ"ח מהל' מצה הלכה ד: