Right Click Here and click save as to download

תחתיהן, משום שבועת תקנה.

אלא לרבי לעזר, נשבעים לבני העיר, הדא היא דר' שמעון.

"נשבעים לגזברים", גיזברים מאי עבידתייהו?!

נשבעים לבני העיר, במעמד גיזברים.

כי היכי דלא לחשדינהו.

אי נמי, דלא נשוו להו פושעים.

אע"פ שקבלו בני העיר לשלם, אין ההקדש יוצא בלא שבועה:

הפריש שקלו ואבד.

ר' יוחנן אמר, חייב באחריותו עד שימסרנו לגיזבר.

רבי שמעון בן לקיש אומר, הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא.

מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש.

"נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן"?

לא עוד היא, משום שבועת תקנה:

תני, "הראשונים, נופלים לתיקלין חדתין.

והשניים, נופלים לתיקלין עתיקין".

אלו הן הראשונים ולא הן השניים?

רבי פינחס בי ר' חייא ור' אבא מרי.

חד אמר, אלו ששלחו בני העיר תחילה.

וחרנה אמר, אלו שהגיעו לידי גזברין תחילה:

הלכה ב משנה

הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו, ושקלו על ידי עצמו.

אם נתרמה התרומה, מעל השוקל.

שקלו מן ההקדש ונתרמה התרומה, וקרבה הבהמה, מעל.

ממעשר שני, ודמי שביעית, יאכל כנגדן:

גמרא השוקל כו'

אנן תנינן, "אם קרבה הבהמה".

ותני דבי ר', "אם נתרמה התרומה"?

מאן תנא אם נתרמה התרומה, רבי שמעון היא.

דאמר רבי שמעון, "מיד היה מקבל מעותיו, והכהנים זריזים הן".

וקשיא, אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם, סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת?!

אמר ר' יודן, תיפתר במסויים.

משל בית רבן גמליאל שהיה מתכוין ודוחפו לתוך הקופה, וחש לומר, שמא לשיריים הן נופלין.

וכי יש מעילה בשיריים?

אלא כרבי מאיר.

דרבי מאיר אומר, מועלין בשיריים.

עוד היא במסויים של בית רבן גמליאל, שהיה מתכווין ותורמו לשמו:

מה נהנה?

א"ר אבין בשם רבנן דתמן, מכיון שב"ד ראוין למשכן ולא מישכנו, כמי שנהנה:

ממעשר שני וכו', דכתיב (ויקרא כז, ) "אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו".

כל שהוא קודש, אין קדושה חלה עליו.

כיצד הוא עושה?

מביא סלע של חולין, ואומר, "מעות מעשר שני בכל מקום שהן, יהו מחוללין על סלע זו", ואותה סלע נתפס לשם מעשר שני, והשאר נעשו שקלים: