צורת הדף באתר היברובוקס

רבא אמר: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.

רבא אמר כיון שהתחיל - בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק:

וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.

ואף רב - הדר ביה.

הדר ביה - ממאי דאמר פוסק:

דאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מר"ה עד יוה"כ ומתחיל.

מונה כ"א יום - מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק  שביעי שהוא כ"ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ"א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק:

וכיון שהתחיל - שוב אינו פוסק.

והלכתא כיון שהתחיל שוב אינו פוסק:

משנה

עד מתי שואלין את הגשמים?

ר' יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.

ר' מאיר אומר: עד שיצא ניסן.

שנאמר: (יואל ב) ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:

גמרא

א"ל רב נחמן לר' יצחק: יורה בניסן!?

א"ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא - דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה:

יורה במרחשון הוא?

והא במרחשון הוא - כדתניא לקמן ובספרי הוא:

[דתניא]: יורה במרחשון ומלקוש בניסן.

יורה ומלקוש - מפרש לקמן:

א"ל הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה.

אמר ליה - ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע  שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו':

דכתיב ביה: (יואל א) יתר הגזם אכל הארבה וגו' - אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים,

הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים - ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן:

ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן.

רביעה ראשונה - התחלת גשמים ולקמן (דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ:

אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו.

אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות.

או יזרענו וימות - ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל:

אמר להם: אעפ"כ צאו וזרעו.

נעשה להם נס

נעשה להם נס כו' - והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו':

ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים.

נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים - שאצרו העכברים:

יצאו וזרעו

יצאו וזרעו - וזרעו מה שבידם:

שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן. הקריבו עומר בששה עשר בניסן.

שני - בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז בניסן מאותה תבואה חדשה:

נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים

הגדילה בששה חדשים - מתשרי ועד ניסן:

גדילה באחד עשר יום.

בי"א יום - מחמשה בניסן עד ט"ז בו:

נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום.

ועל אותו הדור הוא אומר: (תהילים קכו) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו'.

הזורעים בדמעה ברנה יקצורו - שלא היה להן מה לאכול:

מאי הלוך ילך ובכה נושא משך וגו'

מאי הלך ילך ובכה - אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר:

- א"ר יהודה: שור כשהוא חורש הולך ובוכה

בהליכתו - לחרוש התלם:

ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם.

ובחזירתו אוכל חזיז - שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל:

וזהו בא יבא ברנה.

מאי נשא אלומותיו

מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו - אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו:

- א"ר חסדא ואמרי לה במתניתא תנא קנה זרת שיבולת זרתים.

שבולת זרתים - זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת:

א"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב: (מלכים ב ח) כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים

כי קרא ה' לרעב - בימי יהורם בן אחאב נאמר:

בהנך שבע שנים מאי אכול?

א"ל הכי אמר רבי יוחנן: שנה ראשונה - אכלו מה שבבתים.

שניה - אכלו מה שבשדות.

מה שבשדות - ספיחים ומה שנשתייר בשדות:

שלישית - בשר בהמה טהורה.

רביעית - בשר בהמה טמאה.

חמישית - בשר שקצים ורמשים.

ששית - בשר בניהם ובנותיהם.

אכלו בשר בניהם - מקצתם:

שביעית - בשר זרועותיהם.

לקיים מה שנאמר: (ישעיהו ט) איש בשר זרועו יאכלו.

וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב: (הושע יא) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר - משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר?

משום דבקרבך קדוש - שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר:

א"ל הכי א"ר יוחנן: אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.

לא אבא בירושלים כו' - והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה:

ומי איכא ירושלים למעלה?

אין, דכתיב: (תהילים קכב) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו.

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה:

וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב: (ירמיהו י) ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא

ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא - אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין:

א"ל הכי אמר ר' יוחנן: אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם.

באחת - עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים. רשעים:

מאי היא? - ע"ז.

כתיב הכא: מוסר הבלים עץ הוא, וכתיב התם: (ירמיהו י) הבל המה מעשה תעתועים.

וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מ"ד (ירמיהו ב) כי שתים רעות עשה עמי - תרתין הוא דהוו עשרין וארבע שביקא להו?

עשרים וארבע שביקא להו - בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ"ד עבירות שעברו ל"א שעברו על כ"ד ספרים:

א"ל הכי א"ר יוחנן אחת שהיא