רבי יהושע היא, דאמר: משעת הנחתו.
אמר רבא: אפילו תימא רבי אליעזר - שאלה לחוד והזכרה לחוד:
הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפי' תימא רבי אליעזר כו' - ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא לא משתמע ממתני':
רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה כו'[1]:
ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים?
עד אימתי שואלין את הגשמים - בסוף ימות הגשמים:
ר' יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.
עד שיעבור הפסח - דאמרינן כל חולו של מועד ותן טל ומטר[2]:
ר' מאיר אומר: עד שיעבור ניסן.
עד שיצא ניסן - וכדמפיק טעמא במתני':
אמר רב חסדא: לא קשיא - כאן[3]- לשאול, כאן[4] להזכיר. מישאל - שאיל ואזיל, להזכיר - ביו"ט הראשון פסיק.
הכי גרסינן אמר רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר, מישאיל שאיל ואזיל, והזכרה ביו"ט ראשון פוסק. לשאול שואל והולך עד שיעבור הפסח כדקתני עד מתי שואלין כו' להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יו"ט ראשון[5]:
אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא (משלי י, כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים.
ומה במקום שאינו שואל
במקום שאינו שואל - ביו"ט האחרון של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול דאין שאלה אלא בברכת השנים:
- מזכיר,
מזכיר - גבורות גשמים כדאמר רבי יהודה האחרון מזכיר:
במקום ששואל
במקום שהוא שואל - בחולו של מועד של פסח:
אינו דין שיהא מזכיר?
אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דר' יהודה.
תרי תנאי - חד אמר[6] עד שיעבור הפסח שואלין, כל שכן שמזכירין. וחד אמר[7] שאלה עד הפסח, והזכרה שיכול להזכיר ביו"ט - מזכיר ביו"ט הראשון של פסח בתפלת יוצר[8] ובמוספין פוסק:
רב יוסף אמר: מאי: עד שיעבור הפסח - עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביו"ט ראשון של פסח.
רב יוסף אמר - האי דקתני: עד אימתי שואלין עד שיעבור כו' - ה"ק עד שיעבור שליח צבור כו'. והיינו כאידך רבי יהודה דמתני' דאמר: הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר:
א"ל אביי: שאלה ביו"ט מי איכא?
שאלה ביו"ט מי איכא - וכי מתפלל הוא תפלת חול, שאתה אומר: עד שיעבור הפסח, דהיינו זמן שליח צבור של תפלת יו"ט הראשון של פסח:
א"ל[9]: אין[10]. שואל מתורגמן[11].
אמר ליה אין שאלה דמתורגמן - בדרשה שהוא דורש[12] אומר ברכת שאלה[13] לבדה[14]:[15]
וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור?
דבר שאינו צריך לצבור - דכיון דזמן הפסקה הוא[16] - לאו אורח ארעא למישאל בצבור דבר שאינו צריך:
אלא מחוורתא כדעולא.
רבה אמר: מאי: עד שיעבור הפסח - עד שיעבור זמן שחיטת הפסח.
עד שיעבור זמן שחיטת פסח - חצות יום דארבעה עשר - עד שיעבור חצות, דהיינו כל תפלת יוצר. ואשמעינן ר' יהודה דבמנחה דערבי פסחים אע"ג דמצלינן תפלת חול - מפסיקינן, ולא יאמר: ותן טל ומטר. ואע"ג דמדכרינן עד למחר במוספין - פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יו"ט הראשון. והזכרה שיכול להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון:
וכתחילתו[17] כן סופו
כתחילתו - שהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל עד לאחר החג - כך בסופו אינו שואל במנחה ערב יו"ט הראשון ומזכיר עד מוסף של יו"ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו"ט מי איכא:
מה תחילתו - מזכיר[18] אע"פ שאינו שואל[19], אף סופו[20] מזכיר אע"פ שאינו שואל.
א"ל אביי: בשלמא: תחילתו מזכיר - הזכרה נמי ריצוי שאלה היא.
דהזכרה נמי צורך שאלה היא - שמרצה תחילה, לפי שא"א לו לשאול ביו"ט, וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא:
אלא סופו - מאי ריצוי שאלה איכא.
אבל סופו - למה הוא מזכיר - הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך, הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו, ואמאי מזכיר:
אלא מחוורתא כדעולא.
א"ר אסי א"ר יוחנן: הלכה כר' יהודה.
הלכה כרבי יהודה - דאמר העובר לפני התיבה וכו'[21]:
א"ל ר' זירא לר' אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי?
מי אמר רבי יוחנן הכי - דהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביו"ט האחרון:
והתנן:[22] בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים.
בשלשה במרחשון - הכי קים להו דהוה זמן גשמים כו':
רבן גמליאל אומר: בשבעה בו.
וא"ר אלעזר: הלכה כרבן גמליאל?
הלכה כרבן גמליאל - דאינו שואל עד שבעה במרחשון. וקא ס"ד דבמקום שהוא שואל מזכיר עד דמשני לקמן:
א"ל:[23] גברא אגברא קא רמית?!
איבעית אימא: לא קשיא: כאן - לשאול
כאן לשאול - בשבעה במרחשון:
כאן - להזכיר.
כאן להזכיר - מיו"ט האחרון, ור' יוחנן אית ליה דרבי אלעזר:
והאמר ר' יוחנן: במקום ששואל מזכיר?
והא א"ר יוחנן במקום ששואל מזכיר - במקום שאינו שואל אינו מזכיר. והיכי א"ר יוחנן דהלכה כר' יהודה שמזכיר ביו"ט האחרון, הא ליכא שאלה דאין אומר: ברכת השנים ביו"ט:
ההוא להפסקה איתמר.
להפסקה איתמר - דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה, דהכי משמע: במקום ששואל מזכיר:
והאמר ר' יוחנן: התחיל להזכיר - מתחיל לשאול.
יתחיל לשאול - דהיינו בחול שיכול לשאול[24]:
פסק מלשאול - פוסק מלהזכיר?
פסק מלשאול - בערב הפסח פוסק מלהזכיר. אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה, והיכי אמר הלכה כמותו?:
אלא לא קשיא: הא - לן,
הא לן והא להו - לבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי - אין מזכירין עד שבעה במרחשון, ושם[25] שואלים, כדאמר רבי יוחנן: מתחיל להזכיר מתחיל לשאול:
הא - להו.
והא להו - לבני ארץ ישראל דקוצרין בניסן ואוספין בתשרי - מזכירין בי"ט האחרון כרבי יהודה, דאמר רב אסי[26] הלכה כמותו:
מאי שנא לדידן - דאית לן פירי בדברא,
בדברא - מדבר כלומר בשדות:
לדידהו נמי - אית להו עולי רגלים?
אית להו עולי רגלים - ואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן:
כי קא"ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים.
אלא כי א"ר יוחנן - הלכה כר' יהודה דמזכיר מיו"ט האחרון כו' בזמן שאין בהמ"ק קיים וליכא עולי רגלים - מזכיר:
השתא דאתית להכי: הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן - בזמן שבית המקדש קיים,
כאן בזמן שבית המקדש קיים - דאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' במרחשון:
כאן[27] - בזמן שאין בית המקדש קיים[28].
Start here
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן?
אנן דאית לן תרי יומי - שני ימים טובים אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני, לרבי יהודה דאמר מיו"ט האחרון - באיזה מהן מזכיר:
אמר רב מתחיל במוספין
מתחיל במוסף - של שמיני ספק שביעי, דשמא יו"ט האחרון הוא:
ופוסק במנחה
ופוסק במנחה - שמא שביעי חול הוא, ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר:
ערבית ושחרית
ופוסק נמי בערבית ושחרית - של תשיעי ספק שמיני:
וחוזר במוספין.
אמר להו שמואל פוקו ואמרו ליה לאבא
לאבא - חברי:
- אחר שעשיתו קודש תעשהו חול?
לאחר שעשיתו קודש - לשמיני ספק שביעי, שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי יהודה מיו"ט האחרון:
תעשהו חול - בתמיה: שמפסיק במנחה של אותו היום:
אלא אמר שמואל מתחיל במוספין ובמנחה ופוסק ערבית ושחרית
ופוסק ערבית ושחרית - דלאו היינו תפלה של אותו היום:
וחוזר ומתחיל במוספין.