כאן: בגופן שלנו. כאן: בגופן שלהן.
גופן - כתיבה:
כאן בגופן שלנו - מתניתין דקתני: בכל לשון - שלא שינה את הכתב אלא ששינה את הלשון[1] וברייתא בגופן שלהן[2]:
אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לההיא[3] - בגופן שלהן, מאי איריא: "מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא" - אפילו מקרא שכתבו מקרא, ותרגום שכתבו תרגום, נמי[4]?
דהא קתני: "עד שיכתבנו אשורית, על הספר בדיו"?
הא
הא - דאמר[7]: עד שיכתבנו בכתב אשורית:
רשב"ג.
רבן שמעון בן גמליאל היא - דפליג אדרבנן במתניתין[8]:
אי רשב"ג - הא איכא יונית?
אי רבן שמעון בן גמליאל - אמאי קתני בברייתא עד שיכתבנו אשורית[9]:
אלא לא קשיא
אלא לא קשיא - גרסינן:
כאן בספרים[10], כאן בתפלין ומזוזות.
תפלין ומזוזות מ"ט[11]?
משום דכתיב בהו (דברים ו,ו[12] ) "והיו", בהוייתן יהו.
והיו הדברים האלה - כתיב בתפילין ומזוזות שכתובין בהן פרשיות של שמע:
מאי: "תרגום שכתבו מקרא", איכא?[13]
בשלמא תורה איכא (בראשית לא, מז) "יגר שהדותא".
אלא הכא, מאי "תרגום" איכא?
אלא לא קשיא.
כאן,[14] במגילה. כאן[15], בספרים.
מגילה מ"ט?
דכתיב בה: "ככתבם וכלשונם".
מאי: "תרגום שכתבו מקרא" איכא?
אמר רב פפא: (אסתר א, כ) "ונשמע פתגם המלך".
רב נחמן בר יצחק אמר: (אסתר א, ) "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן".
רב אשי אמר:[16] כי תניא ההיא[17] בשאר ספרים[18]
בשאר ספרים - נביאים וכתובים:
ורבי יהודה היא.
דתניא: "תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית. ורבותינו התירו יונית"?
רבותינו אמרו - רבן שמעון בן גמליאל:
והכתיב: "והיו"?
אלא: "אימא ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית".
"התירו" מכלל דתנא קמא אסר?!
מכלל דתנא קמא - בתמיהה והא תנא קמא שרי בכל לשון:
אלא אימא: "רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית".
ותניא: "א"ר יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית, לא התירו אלא בספר תורה. ומשום מעשה דתלמי המלך".
תלמי - מלך מצרים היה:
דתניא: "מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן.
ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: "כתבו לי תורת משה רבכם".
נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת.
וכתבו לו (בראשית א, א) "אלהים ברא בראשית".
אלהים ברא בראשית - את השמים - שלא יאמר: בראשית שם הוא ושתי רשויות הן, וראשון ברא את השני:
(בראשית א, כו) "אעשה אדם בצלם ובדמות".
אעשה אדם - שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן דכתיב: נעשה אדם (בראשית א):
(בראשית ב, ב) "ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי".
ויכל ביום הששי - שלא יאמר: אם כן עשה מלאכה בשבת' דהא כתיב: ויכל ביום השביעי - והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו: מה היה העולם חסר מנוחה - באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו:
(בראשית ה ב) "זכר ונקבה בראו" ולא כתבו "בראם".
זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם - דמשמע שני גופין ברא - כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין. לכן כתבו בראו שכך נברא אדם בשני פרצופים:
(בראשית יא, ז) "הבה ארדה ואבלה שם שפתם".
(בראשית יח, יב) "ותצחק שרה בקרוביה".
בקרוביה - שלא יאמר על אברהם לא הקפיד, דכתיב: ויצחק, ועל שרה הקפיד - לפיכך כתבו: בקרוביה - לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:
(בראשית מט, ו) "כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס".
הרגו שור - שלא יאמר רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש - לכך כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות, ולא הקפיד על הבהמות:
(שמות ד, כ) "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם".
נושא בני אדם - דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל:
(שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה"[19].
ובשאר ארצות - שלא יאמר: שקר כתוב בתורה - שהרי קהת מיורדי מצרים היה, וכשאתה מונה שנותיו של קהת, ושנותיו של עמרם, ושנותיו של משה - כולן אין מגיעות לד' מאות שנה, כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות. אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים. ומשם עד שנולד יצחק - שלשים שנה, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. צא מהם ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב כשבא למצרים, נשארו מאתים ועשר. וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו) ולא נאמר: במצרים אלא: בארץ לא להם, וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים. ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים. ושלשים של קודם לכן - לא נמנו בגזרה דהא: זרעך כתיב[20]:
(שמות כד, ה) "וישלח את זאטוטי בני ישראל".
זאטוטי - לשון חשיבות, אבל: נערי לשון קטנות, ויאמר: גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה:
(שמות כד, יא) "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו"
ואל זאטוטי בני ישראל - באותה פרשה עצמה. ולפי שכתבו זאטוטי תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו: ואל אצילי בני ישראל: